שלום לכולם, ואני מקווה שאתם בריאים ומאושרים.
השבוע העמוד חגג אבן דרך חדשה בדמות 700 מנויים. לאורך חיי “אספתי” עוקבים ובניתי קהילות כשלראשי היו כובעים שונים ומגוונים - החל מעמודי פייסבוק, דרך חשבונות באתרי בלוגים ופורומים בנושאים שונים, ועד המודרניזציה על דרך של טוויטר ואינסטגרם. בחיבור ההגשה שלי לתואר השני צירפתי צילום-מסך של פילוח נתוני אנליטיקס מהפייסבוק, שהראו שאחד העמודים שלי חצה 3 מליון צפיות בשנה קלנדרית אחת, ואני מוכרח להגיד שה-700 האלו מרגישים יותר טוב מכל מספר שראיתי עד היום.
יש אנשים שיודעים לתכנן תחזיות עבור פרוייקטים מהסוג הזה, אבל לצערי אני לא אחד מהם. הדבר היחיד שאני יודע כשאני נכנס לפרוייקטים כאלו הוא שאני רוצה להוציא אותם לפועל. נייקי עוברת תקופה לא קלה לאחרונה אבל בעיני רק לסלוגן “Just Do It” מגיע שווי של 100 מיליארד דולר. אני אמנם לא עומד על ראש האולימפוס או אפילו על החירייה של עולם הכתיבה, ויש עוד דרך ארוכה ואינסוף עבודה לפני, אבל אני מרגיש מספיק גאה כדי להגיד לאלו מכם שקוראים כאן עכשיו ובמקרה מתלבטים לגבי משהו בחייכם - פשוט לכו על זה (כל עוד זה חוקי, כן?). לא יצליח? פאק איט, לא היה שלכם לפני כן אז לא קרה כלום אם הלך.
עזבו בושה מכשלון ועזבו ביקורת, רק היעד חשוב.
אז תודה רבה. באמת. אני מקווה להחזיר לכם על האמון, ואני מוכרח להגיד שלא הייתי שואל את אבנר סטפק, שגדול עליי במשהו כמו 5,000 מידות, האם יהיה מעוניין לשוחח בפרק מוקלט, באמצע שיח די טעון ששם את שנינו על המוקד.
הציוץ שלי קיבל 20 לייק והתגובה של אבנר כבר חוצה 60. לפי הגדרות עולם הטוויטר, הפסדתי, אני טיפש, הילדים שלי בכלא ואשתי בוגדת בי עם מאמן הטניס. אני לעולם לא אבין את זה.
בכל מקרה, אני nobody בישראל, ואני צריך להיות יצירתי כדי שה-yesbodies יסתכלו לכיוון שלי. לא חשבתי שהציוץ ימשוך תשומת לב, ובטח לא את של אבנר. כל העניין התגלגל בצורה די מוזרה, אבל כשאבנר הגיב לי בכבודו ובעצמו נזכרתי במה שאני מנסה לבנות כאן ובחרתי להיות אופורטיוניסט.
Just Do It, כבר אמרנו?
הוקוס פוקוס - זה עבד, ויש עוד בפייפליין. השארו קרובים.
השבוע היה עמוס בידיעות והתפתחויות. השוק עדיין נתון לחסדיו של דונאלד ג’יי טראמפ, והאחרון לא אכזב כשהפתיע במידת-מה את העולם עם הכרזה על מכסים בגודל 25% על רכבים וחלקי-רכבים שמיוצרים מחוץ לארה”ב. אני עצמי חובב מאקרו מושבע, אבל מניח שהייתי מעדיף ללמוד לנגן בקלרינט מלקרוא מאסות עצומות על סוואפים 5/5 ומדיניות פיסקלית. הנ”ל יוצר בעיה מסויימת, כיוון שעיקר הנושאים שהזיזו ויזיזו את השווקים בעתיד הנראה לעין צבועים בגווני מאקרו אפרוריים. ראוי לציין כמובן, שמהצד השני והפרטני בשבועות הקרובים יהיו לנו בעיקר דיווחים, כיוון שעונת הדוחות כבר איתנו והקצב עתיד לעלות.
אנסה לאזן את המיקס משבוע לשבוע, וככל שיגיעו דיווחים או ידיעות אקראיות מעניינות לגבי חברות אגדיל את תשומת הלב למיקרו. מבחינת הטקסט הנוכחי, בחרתי לתקצר ככל שניתן את המאקרו, לפזר כמה סוכריות פיקנטיות בשביל הספורט, ולבסוף לקנח עם הסבר על הדרך בה אני חושב כשאני ניגש לרעיון/ישר לחברה.
מאקרורה פה?
השבוע האחרון התאפיין במתח כלכלי רב סביב מדיניות הסחר של הבית הלבן, ובראשה כמו שציינתי ובטח שמעתם כבר טריליון פעמים, ההכרזה הטלת מכסים של 25% על ייבוא כלי רכב וחלקי חילוף, החל מה-3 באפריל עם הרחבות עד יולי. המהלך הזה צפוי להעלות את שיעור המכס האפקטיבי בארה"ב בכ-2.2% לעלייה של כ-0.2% במדד המחירים הבסיסי.
הקטע הזה של האינלפציה הוא החצי השני מהמילה “סטגפלציה” - רק מוודא שאתם עירניים.
כלכלנים מכל קצוות וול סטריט הדגישו כי ההחלטה תיצור לחצים משמעותיים בשוק הרכב ותשפיע ישירות על המחירים לצרכן, לצד הגברת אי הודאות במשק האמריקאי. הנה נסיון לכמת את גודל התוכן המיובא שיושפע מהמכסים החדשים.
אם במקרה טראמפ מפספס כאן, מכירות הרכב של פורד וג’נרל מוטורס יישחקו כיוון שחלק מהחלקים ברכבים מגיע מחוץ לארה”ב, וכדי לשמור על רווחיות הן יאלצו לפטר, כולנו נגיד שלום לחלק הראשון של המילה סטגפלציה.
בטבלה הבאה תוכלו לראות את חשיפת הרווח התפעולי של מספר חברות נבחרות, למכסים החדשים:
מקור: Motorintelligence, מחלקת הסחר האמריקאית, ג’פריז
שמעתי לא מעט קולות שטענו כי המדיניות הפיסקלית בארה"ב לא תספיק כדי לקזז את ההשפעות השליליות של המכסים. המשמעות היא שהקיצוצים בכלכלה האמריקאית לא חוסכים את העלויות שהמכסים ירימו, והצמיחה שלה בסיכון. הערכות נוספות צופות שלמרות ההאטה המתונה בצמצום המאזן (QT) של הפדרל ריזרב עליה פאוול הכריז בשבוע שעבר והרים את השוק על טיל, ההשפעה השלילית של המכסים על שווקי המניות תהיה חזקה יותר, וצפויה לתרום לתנודתיות מוגברת ולירידות בשווקים.
גם השווקים הגלובליים הושפעו מאוד מההתפתחויות הללו, ויצא לי לקרוא השבוע כמה אזהרות שהשווקים, בעיקר מחוץ לארה"ב ובפרט באירופה (שעלו המון השנה), רגישים במיוחד להפתעות שליליות כתוצאה מהחרפה ביחסי הסחר שיתורגמו לפגיעה ישירה בכלכלה האירופית. ההערכה היא כי אירופה, עקב הסיכוי הגבוה לתגובה הדדית והחרפת המתיחות מול האמריקאים, עשויה לספוג פגיעה קשה במיוחד. אם אתם לוטשים עיניים אל עבר מניות הבטחון האירופאיות שעלו 80%+ השנה ומחכים לרגע הנכון לקנות אותן במכפילים בהן לא נסחרו מעולם (וגם לא ברבע מהם), אולי כדאי שתקראו את הפסקה הזו שוב. הגרף הבא, מאת המחקר של גולדמן, מראה שתמחור הצמיחה בכלכלות אירופה וסין הגיב משמעותית פחות מזה של ארה”ב. משהו לחשוב עליו.
על רקע אי הודאות הגלובלית הזו, בבנק המרכזי האירופי דנים בדרכי תגובה אפשריות. ניתוחים שקראתי מצביעים על כך שלמרות העלייה הזמנית באינפלציה שתיגרם מהמכסים, התגובה המוניטרית האופטימלית תהיה דווקא הפחתת הריבית באירופה, כדי לתמוך בצמיחה בטווח הבינוני. בשלב הנוכחי נראה כי ההשפעות המשניות דרך הציפיות האינפלציוניות והעלאות השכר יהיו מוגבלות - דבר שמחזק את הסבירות שהבנק המרכזי האירופאי יוריד ריבית כבר באפריל, ואולי אף יפנק עם הפחתה נוספת ביוני.
קצת מספרים באוירה שונה:
בארה"ב התפרסמו מספר נתונים חשובים המצביעים על תמונה מעורבת בכלכלה המקומית. אמון הצרכנים לחודש מרץ ירד בחדות לרמה של 92.9 נקודות – נמוך מהתחזיות (כ-94) ולאחר 98.3 בפברואר. מדובר בשפל של קרוב לארבע שנים, והירידה מצביעה על חשש גובר בקרב הצרכנים לגבי המצב הכלכלי, במיוחד על רקע מתיחות פוליטית מתמשכת. מנגד, הזמנות מוצרים ברי-קיימא בחודש פברואר הפתיעו לחיוב עם עלייה של 0.9% לעומת החודש הקודם, מול צפי לירידה של 1.0%. העלייה המפתיעה הזו מפתיעה למראית עין בלבד, כיוון שהיא בעיקר מיוחסת לרכישות מוקדמות לפני הטלת המכסים.
בגזרת האינפלציה, הלהבה של פאוול מסוף שבוע שעבר קיבל נשיפה רצינית כשמדד המחירים המועדף על הבנק המרכזי ונקרא PCE עלה בפברואר ב-0.4% – מעט מעל הצפי – במה שהקפיץ את האינפלציה השנתית הבסיסית ל-2.8% לעומת 2.7% בינואר.
“רגע ארטישוק, איך זה עובד? איך 0.4% מביא ל-2.8%? מה סופרים כאן?”
שאלה טובה, ואתם כאן כי כאן דברים כאלו מוסברים. המדידה החודשית, קרי ה-0.4%, מודדת את השינוי במדד ביחס לחודש הקודם, כלומר ינואר 2025. לעומתה, המדידה השנתית לוקחת את 12 המדידות החודשיות האחרונות וסוכמת אותן, כדי להגיד בכמה השתנה המדד ביחס לאותו החודש בשנה שעברה. אם בפברואר 2024 האינפלציה החודשית היתה 0.3% ועכשיו מחליפה אותה ברשימה זו של פברואר 2025, אזי שהאינפלציה שנמדדה ממרץ 2024 עד פברואר 2025 (הסכימה של אינפלציות 12 החודשים האלו) גדלה בגודל ששווה להבדל בין הפרבוארים, קרי 0.1%. אני מקווה שזה ברור עכשיו.
סקר סנטימנט נוסף, של אוניברסיטת מישיגן, חשף כי ציפיות האינפלציה שנה קדימה זינקו במרץ ל-5.0% – הגבוהות מאז 2022 - במה שמעיד על חששות די מובהקים מאינפלציה מתמשכת.
אנחנו באביב, ויחד עם הפרחים והעצים החלו לפרוח גם השיחות בנוגע לתקציב הממשלתי בארה”ב, כשלאחריו יגיע שינוי מבנה המיסוי במדינה. התרשים הבא מסביר את ציר הזמן ומבנה ההחלטות בדרך להפיכת המדיניות לחוק, כשהמסר הוא שהיוזמות לא יהפכו לחוקים לפני יולי.
השבוע צפוי להיות דל באירועים בעלי השפעה על השווקים כמו החלטות ריבית של בנקים מרכזיים או פרסום נתוני תמ”ג, כשאירוע אחד ירכז את מירב תשומת הלב:
2 באפריל – מכסי "יום השחרור": טראמפ צפוי להכריז על מכסים חדשים בשם "מכסי גומלין", במהלך שזכה לכינוי "יום השחרור” ממש על הראש של פסח. המכסים החדשים נועדו להשתוות למכסים שמדינות אחרות מטילות על ייצוא מארה"ב, ועשויים להשפיע על שותפות מסחר חשובות לאמריקאים כמו יפן, הודו, האיחוד האירופי כמובן, וברזיל. הפרטים המדויקים טרם פורסמו, ואני מתאר לעצמי שהשוק ימשיך להיות וולטילי עד ההכרזה.
סוכריות קופצות
רבעון שהרגיש כמו שנתיים יגיע לסיומו בעוד מספר שעות, ואין גרף שממחיש את חוסר האונים והחשיכה בשווקים טוב יותר מזה שכאן למטה. זהב, שירותי בריאות, טבק (גם סוג של בריאות) ומים, כאילו חזרנו לתקופת האבן.
כבר לא רואים מסכים של כל מני אלופי טוויטר עם תשואות תלת-ספרתיות, המאמנים בחדר הכושר כבר לא שואלים אותי על מניות (אבל זה בעיקר בגלל שהפסקתי להתאמן), בכל יום בו השוק עולה טראמפ מגיח מן האפלה עם ציוץ שמסרס את התנופה, המכסים לא נגמרים וב-2.4 יש מנה נוספת, המכפילים של גוגל ואמזון נראים כמו טעות סופר שהפכה לטעות נגררת, המלחמות באוקראינה וישראל עומדות להסתיים כל יום אבל בינתיים ממשיכות, האינפלציה “זמנית” כבר יותר מדי זמן, שווקי אירופה פתאום נראים כמו צפון אמריקה למרות שהכלכלות המקומיות מזכירות את דרום אמריקה, AI הופך ל”אין” איי, גרינלנד הפכה למשהו שמדברים עליו, סין מתמרצת את הכלכלה שלא זזה לשום מקום, מאסק מפטר אנשי ממשל בלי פתרון נראה לעין, רעידות אדמה באסיה כל שבועיים, מדיניות מוניטרית לא ברורה לצד מדיניות פיסקלית לא ברורה (ואת שתי אלה אתם יכולים להצמיד כמעט לכל מדינה על הגלובוס), מכפילים יורדים אז אין הנפקות, אין מיזוגים ורכישות, תשואות אגחים עולות אז גם בעולם החוב לא בדיוק מחייכים, ורק מסאיושי סאן ממשיך לפזר הבטחות ומספרים כאילו הכסף צומח אצלו בתחתונים.
כמה כייף שיש עוד שלושה כאלה!
אני קצת מרמה כאן וחוזר למאקרו במידה מסויימת, אבל רציתי לשתף אתכם את הגרף הבא, לפיו כמות היבוא בסקטור הרכב וחלקי החילוף גדולה פי 4(!) מיבוא המתכת והאלומיניום ביחד, במה שהופך את הרכבים לחתיכה הדומיננטית ביותר בשיח המכסים הנוכחי. מבחינת האמריקאים מקסיקו הכי חשופה למכסים האלו, היות והיבוא ממנה מהווה 36% מסך הסחורות המיובאות לארה”ב במגזר הרכבים וחלקי החילוף. חשוב להבין את המשמעות עבור המקסיקנים, אז דעו לכם שייצוא רכבים וחלקי חילוף לארה”ב מהווה 26% מכלל הייצוא של מקסיקו. בעיה.
ייבוא לארה”ב ב-2024, במיליארדי דולר:
מקור: משרד הסחר הבינלאומי האמריקאי, לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית, אוטונומוס
טוויטרסיטי
כל כך הרבה מניות ירדו השבוע, שקשה לבחור סיפורים ספציפיים גדולים ומעניינים מספיק כדי להתמקד בהם. למזלי, ממש על הבאזר של השבוע נודע לעולם כי Xai, חברת הבינה המלאכותית של מאסק, רוכשת את טוויטר לפי שווי אקוויטי של 33 מיליארד דולר (יש עוד 12 בחוב נטו) ועל דרך של החלפת מניות. לפני שאני נפתח על הסיפור הזה, חשוב לציין שאני לא מכיר את פרטי העסקה מעבר לכמה כותרות שראיתי פה ושם, ויתכן שחלקים מההשוואה שאני עומד לארוך בהמשך הטקסט אינם מדוייקים. המבנה האילוסטרטיבי בו נשתמש הוא כזה בו חברת הבינה המלאכותית של מאסק (“הרוכשת”) מוערכת ב-80 מיליארד דולר, ולכן החלק של בעלי מניות טוויטר בחברה הממוזגת הוא 30/110, או 29.2%, והחלק של בעלי מניות הרוכשת שווה 70.8%. אף שקל לא עבר מיד ליד, ולהבנתי החוב של טוויטר נשאר כשהיה. ניתן לתהות על הנכונות של משקיעי Xai לשאוב פנימה את טוויטר ואת חבילת החוב שתנדוד מהמאזן שלה לשלהם, אך אני מניח שלא קשה מדי למכור סיפור על כיכר העיר הדיגיטלית ומגוון הדרכים בהן ניתן לפתח אותה לסופר-אפ באמצעות בינה מלאכותית מתקדמת. מהצד השני של המשוואה נמצאים בעלי המניות שנכנסו עם מאסק באקוויטי כשרכש את טוויטר תמורת 44 מיליארד דולר. אלו הלכה למעשה הסכימו להימכר ב-25% הפסד, בתמורה לסיכוי שירוויחו מהמיזם הבא של מאסק. תגידו לי אתם, כמו מה זה נשמע?
כמו סולארסיטי כמובן!
בסוף שנת 2016 מאסק שכנע את הבורד של טסלה לרכוש חברה שבמקרה היתה בבעלות שני בני דודו, פיטר ולינדון רייב. מאסק עצמו החזיק ב-22% ממניות סולארסיטי לפני שטסלה רכשה את החברה, בדומה לנתח שלו בטסלה כיום. בדיוק כמו עם העסקה הנוכחית של טוויטר, עסקת סולארסיטי (שהיתה ממונפת מאוד) עבדה על דרך של החלפת מניות.
המודל העסקי של סולארסיטי התבסס על התקנת מערכות סולאריות במימון עצמי והחתמת לקוחות על הסכמי רכישת חשמל ארוכי טווח ללא עלות מקדימה וזו נקודה חשובה. מודל ״אפס עלות מראש״ הזה עזר מאוד למכור ולהאיץ את צמיחת החברה, אך כיוון משהו היה צריך לממן את הצמיחה הזו והמשהו הזה היה חוב עתק במאזן החברה, שעמד על יותר מ-3 מיליארד דולר (וכחצי ממנו נבע ממימון עסקאות הליסינג הסולארי). עסקיה של סולארסיטי החלו להאט בשנים 2015–2016, ממש לפני הרכישה, בין היתר בשל קיצוץ תמריצים ממשלתיים והגברת התחרות, מה שהוביל למשבר נזילות חמור. סולארסיטי הייתה זקוקה למזומנים כדי לממן את התחייבויותיה השוטפות, ומי היתה שם כדי לעזור לה?
ספייסאיקס! הרי ברור שלחברת טילים רב-שימושיים יש אינטרס בחברת רעפים סולאריים כושלת וממונפת על סף חדלות פירעון! אז באה ספייסאיקס ורכשה איגרות חוב בהנפקות ייעודיות של סולארסיטי בהיקף של 255 מיליון דולר בין מרץ 2015 למרץ 2016, והעולם שתק.
לפי מסמכים ואנליזות שפורסמו בזמנו, מאסק לא הציע לדירקטוריון טסלה אף חברה אחרת מלבד סולארסיטי, ובמהלך המשפט שדן ברכישת סולארסיטי הודו נציגי טסלה כי לא נשקלו ברצינות חברות סולאר אחרות. בנק ההשקעות לזארד שייעץ לסולארסיטי העלה את השווי שלה לאחר שהתגלתה טעות בחישוב אך הנהלת סולארסיטי הסכימה להמכר במחיר נמוך מהמעודכן הגבוה. באירוע שמאסק ערך כדי להציג לעולם את החזון בו גג סולארי בבית טוען את כל הבית וגם את הרכב, הוא עלה לבמה עם רעף סולארי מתקדם לדוגמא. לאחר מכן התברר שאותו רעף עתידני היה מפוברק כיוון שהחברה כלל לא ידעה לייצר גגות מהסוג הזה. הנה ציור שמראה את הדעיכה של סולארסיטי לפני הרכישה, ואת המשך הדעיכה לאחר השלמתה.
מזכיר משפט שמדבר על היסטוריה וחרוזים..
מקור: ארטישוק ההון, דוחות חברה
לגבי השיח עם דירקטוריון טסלה, בתחילת 2016, כאשר הועלתה לראשונה האפשרות לרכוש את סולארסיטי, דירקטוריון טסלה דחה את המהלך מתוך חשש להסחת תשומת הלב מעסקי הליבה של החברה, שהייתה בעיצומו של השקת דגם Model X ותכנון ה-Model 3. גורמים נוספים לדחייה הראשונית היו החשש מהעמסת חובותיה של סולארסיטי על המאזן של טסלה ומהתגובה השלילית הצפויה של השוק, ואכן, עם פרסום ההצעה ביוני 2016, מניית טסלה ירדה בחדות. בהמשך 2016 השתנו הנסיבות: מצבה הכספי של סולארסיטי הידרדר עוד יותר, וצוות הנהלת טסלה בהובלת מאסק שב והעלה את העסקה לדיון. טסלה היתה בשלבים מתקדמים בפרויקט אגירת האנרגיה שלה (סוללות לבית ולרכב) וסולארסיטי עמדה להשיק מוצרים חדשים, ולטענת מאסק זה היה הזמן הנכון למיזוג במטרה לאחד את המוצרים תחת קורת גג אחת. ניתן לטעון כי גורם משמעותי נוסף לשינוי העמדה היה לחץ הנזילות בסולארסיטי באותה התקופה. סכנת הקריסה המיידית של סולארסיטי הפכה את המיזוג, בעיני התומכים, לצעד דחוף והכרחי. לעולם לא אבין איך זה היווה טיעון שגרם לבורד של טסלה להגיד “יאללה בואו נשאב את הדבר הזה אלינו”, וודאי לא תופתעו לגלות שלאחר המיזוג בעלי מניות של טסלה תבעו את הנהלת החברה כיוון שזו גייסה הון ודיללה אותם כדי לפרוע התחייבויות של סולארסיטי, על בסיס סעיפים שלא הוזכרו במפורש במסמכי החוב שסולארסיטי שתפה עם הצד השני לפני העסקה.
ואם כבר אותו בורד, אולי כדאי להבהיר כמה נקודות לגבי האינטרסים של חלק מחבריו: אף שמאסק ובן בריתו אנטוניו גרסיאס, שהיו דירקטורים בשתי החברות, פסלו את עצמם מהצבעה רשמית בדירקטוריונים כדי למנוע ניגוד עניינים פורמלי, במהלך המשפט נחשפו רישומי ישיבות לפיהם מאסק הציע טווח מחיר למניה בעסקה (כ-28.5 דולר למניית סולארסיטי) ואף סקר מראש חומרים שהוכנו לדירקטוריון טרם הפצתם - דבר שעלול להמתפרש כניסיון לשלוט בזרימת המידע ובתנאי המו״מ. בנוסף, מספר חברי דירקטוריון נוספים בטסלה היו בעלי זיקה ישירה או עקיפה לסולארסיטי. מלבד אילון וגראסיאס, גם קימבל מאסק, אחיו של אילון, היה חבר בשני הדירקטוריונים, ובראד באס כיהן בעברו כמנהל כספים בסולארסיטי וישב בדירקטוריון טסלה במעמד אישור העסקה. מבקרי התהליך טענו כי קשרים אישיים ועסקיים אלה מנעו בחינה אובייקטיבית של העסקה וכי בפועל לא התקיים דירקטוריון בלתי תלוי שיכול היה להעריך את העסקה ללא השפעת מאסק ולטובת בעלי המניות של טסלה בלבד.
אני לא מכיר את פרטי עסקת טוויטר, אבל המשפט הידוע על ההיסטוריה שלא חוזרת על עצמה מתנגן לי בראש בפול ווליום כשאני חושב על הגורמים המעורבים ודפוס ההתנהגות שלהם, שלא השתנה מעולם.
עם או בלי קשר לקטע הקודם, רציתי לציין שהשבוע טראמפ חנן את טרבור מילטון, מייסד חברת המשאיות החשמליות, ניקולה. מילטון נכנס לכלא ל-4 שנים לאחר שהואשם בהונאת משקיעים ומסירת מידע כוזב, לאחר שהחבר’ה מהינדנבורג הפיצו לעולם שסרטון שיווקי בו נראית משאית של ניקולה נוסעת למעשה צולם כשהמשאית הייתה ללא מנוע והתגלגלה במורד גבעה.
טראמפ אמר שמילטון “לא עשה שום דבר רע”.
לאלא-למון
לולולמון דיווחה בחמישי לאחר המסחר והציגה רבעון רביעי חזק מהצפוי, אך הנהלת החברה סיפרה בשיחת המשקיעים כי חלה האטה משמעותית בתחילת הרבעון הראשון של 2025 בעקבות ירידה בתנועת הלקוחות על רקע החששות הכלכליים והאינפלציה בארה"ב. מפתיע מישהו?
למרות התחדשות במבחר המוצרים שתרמה לעלייה הן בגודל הסל והן ברכישות פר לקוח, הירידה בתנועת הלקוחות לחנויות ולאתר מפצה על כך לשלילה ומעיבה על ההתאוששות. לולו ממשיכה לראות צמיחה חזקה בשווקים הבינלאומיים, במיוחד בסין, אך חוסר הוודאות הכלכלית בארה"ב (שמהווה 60% מהכנסות החברה) מעמיד את התחזיות תחת לחץ. קראתי כמה התייחסויות בוול סטריט שמניחות כי תנועת הלקוחות תתייצב ותשתפר בהמשך השנה בארה"ב, הודות להשקות חדשות ולצמיחה הבינלאומית שצפויה להמשיך להיות מנוע הכנסות משמעותי. עם זאת, קיימים סיכונים נוספים כמו מכסים אפשריים על יבוא מווייטנאם (שמהווה 40% מהאספקה של לולולמון), מדיניות כלכלית מגבילה, או מיתון בארה"ב, אשר עלולים להכביד על התוצאות.
לסיום, ההנהלה הדגישה כי במידה ויוטלו מכסים שייקרו את מוצריה, לולו ככל הנראה תספוג אותם ישר לשורת ה-COGS במקום לגלגל לצרכן, מה שעשוי להשפיע לרעה על הרווחיות בעתיד ועל כוח התמחור של חברה שמייצרת מוצרים די קומוטידי, עם פוקוס רחב (מדי?) על מגוון פרטי לבוש, בתחום תחרותי.
ללא מילים
הפזם דופק - את כולנו
אנחנו בתקופה מעניינת וטעונה בשווקים, במסגרתה יש לא מעט מתח וחיכוך בין משקיעים מנוסים שעברו כמה סייקלים בשווקים ובין משקיעים חדשים וטריים שטרם חוו צלקות, והסיפור הבא מאת סטנלי דרקנמילר על צעדיו הראשונים בעולם ההשקעות נשמע רלוונטי מתמיד. חוסר-נסיון אינו בהכרח חסרון.
שבבים שובבים
אני מרגיש מעט “מחוייב לקופה” אחרי המאסה על STM וכעת כשהמכסים על עולם הרכב ושרשרת הערך בו מכים שוק על ירך, ראוי שאתייחס. ההגיון הפשוט אומר שהמכסים צפויים לייקר את מחירי הרכבים ולפגוע בביקושים בארה"ב. אף שההשפעה המספרית הישירה עשויה להיראות מתונה, ירידה של עד 6% בביקוש עלולה לגרום להמשך אותו תיקון מלאים עליו דיברתי בענף הרכב (האמריקאי לצורך הדוגמא), ולהאריך את התהליך בעוד 1-2 רבעונים. כתוצאה מכך, ההתאוששות הצפויה במחצית השנייה של 2025 בביקוש לשבבי רכב עשויה להידחות לפחות עד הרבעון הרביעי של אותה שנה. במצב כזה, ההנחה היא שספקיות שבבי-רכב כמו אינפיניון ו-STM צפויות לעמוד בתחזיות לרבעונים 1-2, אך יהיו זהירות יותר בנוגע להתאוששות בהמשך השנה.
יחד עם זאת, מכיוון ששרשרת האספקה כבר נמצאת בתהליך תיקון מלאים, ההשפעה האינקרמנטלית של הירידה במכירות הרכבים בארה"ב צפויה להיות מתונה, ולפיכך גם הסיכון לירידות חדות במניות החברות יהיה מוגבל.
מצד שני, אם אני חוזר לאותו הגיון פשוט מהשורה השניה של החלק הזה, מניות שבבים באופן כללי הן לא בדיוק המקום האידיאלי להתגונן בו מפני ירידות.