אין דבר שמגדיר את השפעת המוזיקה על החיים בעידן המודרני כמו ספוטיפיי. דמיינו אוקיינוס אינסופי של צלילים ומנגינות, פרוס לרגליכם בלחיצת כפתור, מאפשר לכם לצאת לטיול בין נעימות בוסה-נובה מרגיעות כמו שאבא היה מזמזם בשבתות בבוקר, הופעות חיות של פרל ג’אם שמזכירות תקופת נעורים סוערת, ורייבים דחוקים ורדומים בהובלת Keinemusik - וכל זה מבלי לצאת מהפיג'מה או להוציא את האצבע מהנחיר. אם לפני עשור מישהו היה אומר לכם שהעולם יעבור מתקליטים ותקליטורים למנועי המלצות מבוססי בינה מלאכותית הייתם צוחקים, ואז גם מחפשים מקום אחר לשבת בו על הבר, אך כשאת בתי הקברות של עולם המוזיקה הדיגיטלית מאכלסות גופותם של הדיסקמן, קאזאה, איימש, ווינאמפ והאייפוד שאפל, קצת קשה להתווכח.
אבל עם כל הכבוד להיותה המלכה הדיגיטלית של צריכת המוזיקה, ראוי ונכון לתהות איך בדיוק חברה שהביזנס שלה מתבסס על שירים שאינם שייכים לה הצליחה לייצר שווי שוק של 100 מיליארד דולר. איך חברה עם שולי רווח רזים כמו בלוגרית-אוכל על אוזמפיק בונה מערכת אודיו אקולוגית שלמה על פלטפורמה אחת? ובכן, הרשו לי להתפייט עוד טיפה ברוח האינטרו ולהגיד שהסיפור של ספוטיפיי הוא לא רק סיפור על טכנולוגיה, אלא גם על אסטרטגיה, יצירתיות פיננסית, ועל תהליך ה”דיסרפשן” בתצורתו הקלאסית, בה שחקן דיגיטלי נכנס לתחום שנשלט על ידי הענקים של פעם ומנער אותם.
בפוסט הזה נצלול לעומק לא רק כדי להבין מה ספוטיפיי עושה - אלא גם למה היא עושה זאת כל כך טוב. ספוטיפיי הפכה את האזנה למוזיקה מחוויה פיזית לדיגיטלית, ואת הדיגיטלי - לחוויה כמעט אינטימית. מדובר בתזמורת של ערכים, אלגוריתמים, ואומץ עסקי, והטקסט ישאף לספר איך ספוטיפיי לא רק שורדת, אלא גם מובילה בתחרות מול פלטפורמות-ענק כמו אפל מיוזיק ויוטיוב.
אני מזכיר שאין להתייחס לשום דבר שנכתב/מוצג כאן כעצת השקעה או המלצה לפעולה כלשהי. הכתוב נועד לשמש כתוכן עיוני בלבד, ויתכן שכותב הטקסט מחזיק בפוזיציות בניירות הערך של החברה או שיחזיק לאחר כתיבת טקסט זה. כל הזכויות על השקפים והכתוב שמורות.
ועכשיו, בואו נתחיל את ההופעה.
כל נושא יתחיל עם שקף כדי שיהיה לכם הכל במסודר במקום אחד ולאחריו הסבר מפורט ממני.
!Hey DJ - spin that sh*t