לא ליפול לפולי
כמה מילים על הקשר בין שווקי החיזוי לבחירות הקרבות לראשות הממשלה
שלום לכולן ולכולם, וברוכים הבאים והשבים לארטישוק ההון.
השבועות האחרונים היו מורכבים מכל כך הרבה בחינות, עד שלפרקים הרגשתי שקשה לעמוד בקצב.
אני לא מפשפש בפרטי המנויים של העמוד, כדי לשמור את הטקסט טהור כמו שהייתי רוצה לכתוב אותו לעצמי בואקום, אז אניח שרובכם חיים בישראל ומושפעים באופן ישיר מהמצב בארץ. טילים, מרחבים מוגנים, חוסר שינה, ילדים בלי מסגרות, הורים בלי מסגרות, שיעורים בגאוגרפיה דרך החלונית שנפתחת בחלקו הימני של המסך עם כל התראה, לחץ, עצבים, ואוברדוז של ברהנו טגניה.
בכל זה אני צופה מבחוץ. אני, כמובן, ממש לא האירוע, אבל אני כותב את הדבר הזה שבסופו של דבר מופיע אצלכם במייל, וחששתי מהציניות שעלולה להצטייר במצב בו פוסט שפרסמתי יתפוס אתכם בדרך לממ”ד. לנגד עיניי ראיתי אדם בשנות ה-30 המאוחרות לחייו סוחב ילד עייף על הכתף בפעם השלישית באותו הלילה, כשלפתע לצד ההתראה בנייד על טילים בליסטיים מאיראן קופצת התראה על הבעיות של וולמארט*. חששתי מהאנטגוניזם שהניתוק שמשתקף ממצב כזה יצור, אבל לאחר ששיתפתי את התחושות האלו עם חלקכם קיבלתי תגובות על בריחה מהמציאות והערך שפוסטים באורך התנ”ך עשויים לתת. בנוסף, נראה שטראמפ והאיראנים מגיעים למבוי סתום בפעם האלפיים ברגעים אלו ממש ולא ברור מתי הסיפור יסתיים, ולכן החלטתי להפסיק להיות סבלני ולעלות להתקפה. כלומר, למקלדת.
חשוב לי לציין שבחזית האישית חוויתי השנה מספר התפתחויות שבשבועות האחרונים עזבו את היקומים המקבילים ביניהן והחלו להתנגש בתוך הלו”ז שלי ולמלא אותו באירועים ומשימות. בחלק מההתפתחויות האלו שיתפתי אתכם בעבר, כמו הרעיון לדחוף קצת חברה אנגלית מעניינת או חלק מהמטרות האישיות שלי. כולן חיוביות וכולן מהסיבות הנכונות, ולצערי המחיר ששילמנו כולנו היה היכולת שלי למצוא קצת שקט ולכתוב. יחד עם זאת, הצ’רן היה מינימלי והפתיע אותי לטובה מאוד, וכשאני מצרף את המומנטום שנוצר בעקבות הציוץ על האנליסט בעמוד הטוויטר שלי אני לא יכול שלא לשים לב להערכה שאני מקבל מכם ומהסביבה.
מעבר לכמות הגבוהה של הפניות וההמלצות שקיבלתי, הגיעו בין היתר הודעות מאנשים שלא האמינו שגייסתי קרן ולא דיברתי איתם. חלק כעסו. כל החיים הבוגרים שלי עבדתי כדי להגיע למצב שכסף יגיד לי כן מהסיבות הנכונות ואני עצמי ארגיש מספיק בטוח לבקש אותו, אז דעו שששמתי לב, וזה ממלא אותו. אני איש עם חלום, כמו כולם בערך. הוא לא מורכב מדי, רבים הגשימו אותו בעצמם, אבל הוא החלום שלי, ואני מרגיש שככל שעובר הזמן אני מקבל ראיות נוספות לכך שקיבלתי החלטות נכונות ואני מתקרב אל היעד. אז תודה רבה, בפעם המי יודע כמה.
*סתם דוגמא שרירותית. לא כתבתי על וולמארט מעולם.
לא ליפול לפולי
הפוסט הנוכחי פתוח לקהל הרחב וידון בנושא אחד בלבד. הפוסט הבא יעלה ביממה הקרובה ויחזור למתכונת הרגילה והטובה. הרגשתי שהטקסט הנוכחי יכול לשמש כמעין שירות לציבור, והיה לי חשוב לפרסם ולהפיץ אותו. אם אתם כבר כאן, אבל לא מנויים לעמוד, אשמח לנצל את ההזדמנות ולהזמין אתכם להצטרף לחוויית קריאה וחשיבה שאין שניה לה בשפה העברית. מאות המנויים הנוכחיים יעידו על כך, ואני מקווה שהפוסט הנוכחי יתן לכם הצצה לסגנון הכתיבה וישאיר לכם טעם של עוד. אני מבטיח שאני כותב רק כשמעניין, וטפו-טפו מעניין.
לקראת הבחירות בישראל, עולה בזירת השיח הפוליטי המקומי שם שהפך בשנים האחרונות למעין גורו של הקפיטליזם הדמוקרטי - הפולימרקט. בישראל, כידוע, כולם מומחים להכל, והמומחיות הפופולרית החדשה כוללת צילום מסך מהפולימרקט או קאלשי (מכאן ואילך אני משתמש רק בפולימרקט כדוגמא) ונסיון לפרש את המסר שמסתתר מאחורי התפלגות האחוזים שמופיעה שם. השבוע נתקלתי בציוץ הבא:
כמו שאתם רואים, איש תקשורת א’ צייץ נתונים מהפולימרקט, ואיש תקשורת ב’ צייץ מחדש ולעג ל-א’ על הפרשנות השגויה, תוך שהוא שוגה בעצמו. אני שם בצד את הדעות שלי על שניהם והאינטרסים שהם מייצגים, אבל לא יכול לשים בצד את העובדה שאלו האנשים שלבסוף משדרים אל כולנו. כשהם פונים אחד אל השני דרך ציוצים במקום להתקשר או לשלוח הודעה, הם מתנהגים כמו ילדים קטנים שמחפשים קהל משולהב שיששתף בהקנטות הילדותיות שלהם כדי לקבל תחושה של “גב”. הם ניזונים מהלייק והריטוויט, והם כל כך מלאים בעצמם שהם אפילו לא חושבים להריץ בדיקה פשוטה באחד משלל כלי הבינה המלאכותית שיש לרשותם לפני שהם יורים.
תחשבו על זה לרגע - סרי פרץ לתודעה ממש משום מקום והפך לאורח קבע באולפני הטלויזיה והרדיו, כאילו מישהו מריץ אותו - ממש כמו מגל. עכשיו, אם אכן מישהו מריץ אותו, או שהוא עצמו רץ, ברור שהוא מעדיף לטעות כמה שפחות כשהוא פונה לקהל הרחב. לא כמו שאני מעדיף לטעות כמה שפחות כשאני כותב כאן לכמות צנועה של קוראים - ברמה כפייתית. כשכל פיפס שלך מקבל עשרות אלפי עיניים ואוזניים, והציבור הוא הכלי שלך להמשך הדרך, כל מילה היא אודישן, ומצופה ממך שכל מילה תיבדק.
מסיבה זו, מה שמפריע לי הוא שכל שסרי צריך היה לעשות כדי לא לטעות טעות של ילד - שמחירה גבוה ולראיה הנה הוא מופיע אצלי בפוסט בהופעה שלא תוסיף לדעה שלכם לגביו - הוא לשאול כלי בינה מלאכותית האם הציוץ שהוא עומד לפרסם בסדר, או תקני מבחינה לוגית, או משהו. כל דבר. צ’אטgpt, ג’מיני, קלוד, נאד - כולם היו עונים לו שהוא טועה. בואו נדבר לרגע על המלחמה באיראן.
בממשלת ארה”ב יש תפקיד עם טייטל שלקוח מסרט פנטזיה ונקרא שר המלחמה, ומאייש אותו אדם בשם פיט הגסת’. שוב, אני לא כאן כדי לחוות דעה על פוליטיקאים או פוליטיקאים-טו-בי, אז אניח את דעותי על הגסת’ בצד ואספר לכם סיפור קטן. זה לא סוד שחברי קונגרס בארה”ב סוחרים במניות על בסיס מידע פנים. כמעט כל מי שקורא את הטקסט הזה שמע על ננסי פלוסי ויכולות ההשקעה המופלאות שלה, כשפעם אחר פעם דווח שרכשה מניות בתזמון מושלם לפני הכרזות על עסקאות או חוזים שאותן החברות בדיוק היו מעורבות בהם - בחלק מהמקרים כשהממשלה עמדה בצד השני. השמועה מספרת שהגסת’, מתוקף היותו שר המלחמה, ידע לפני כולנו שבאיראן עומדת לפרוץ מלחמה. מאחר שהוא חלק מאותו ממשל שלא מתבייש לתרגם את המידע שלו לרווחים כספיים דרך שוק ההון, הגסת’ הנלהב הרים את הטלפון לברוקר שלו וביקש לרכוש יחידות של תעודת סל שעוקבת אחר מניות של חברות בטחון. הקטע המשעשע-משהו הוא שהגסת’ שגה בסל ורכש יחידות של תעודה מאוד לא נזילה והצליח להפסיד סדר גודל של 13% בדרך.
אני מניח שרוב האנשים ששמעו על הסיפור צחקו על ההפסד, אבל אותי מטריד כאן משהו אחר לגמרי.
אתם רוצים להגיד לי ששר המלחמה של ארה”ב:
ידע שעומדת לפרוץ מלחמה
חיפש את הדרך להרוויח מכך
אבל המילה “נפט” לא צרחה לו בתוך הראש? מה מניות של חברות בטחון לעזאזל?
אני לא שואל מכיוון שאיכפת לי מהתשואה של הגסת’ - אני פשוט המום. הרי איך יכול להיות שבכל התרחישים וההכנות למלחמה נושא הנפט לא נידון ברמה שהיתה אמורה לשלוח את הגסת’ להורות לברוקר לקנות נפט או חברות אנרגיה לפני כל דבר אחר? הם לא דיברו שם על נפט ב-$115 בזמן שחבית נסחרה ב-$70? האם ההחלטה לפוצץ מתקני אנרגיה התקבלה מאוחר יותר כאילתור? כמה באמת התכוננו בצבא ארה”ב, אם כששר המלחמה שלהם חיפש דרך להרוויח מהיתרון המדהים שלו הוא לא שם אפילו דולר עלוב אחד בנפט?
וזה פוגש את סרי ומגל, שליטרלי עובדים מבוקר עד ערב בלספר לכמה שיותר אנשים את מה שיש להם להגיד, במקום מאוד מסוכן עבור כולנו. אם הם לא מוכנים להשקיע את חצי הדקה שנדרשת כדי לשאול את קלוד או ג’מיני אם הם עומדים להתבזות בעוד לחיצת כפתור אחת, אחת משתי אפשרויות היא הנכונה: או שהם שופרות מוחלטים שמונעים מאינטרסים אחרים ובסך הכל מדבררים הלאה מבלי לסנן או לבדוק בעצמם, או שכמו הגסת’, הם כל כך מאוהבים בעצמם ושיכורים מכוח, שכבר לא ממש איכפת להם אם מדובר באמת, כל עוד יש מספיק אנשים שיאמינו. לאן שלא אכוון - אפגע. מה זה משנה אם נפט או חברות בטחון? מה זה משנה אם הפרשנות שלי למספרים בפולימרקט שגויה לחלוטין?
הזחיחות של הגסת’ הסגירה עבודת שטח לקויה כהכנה למלחמה, וזו של אנשי התקשורת הסגירה עבודת שטח לקויה כהכנה לציוץ עם השפעה.
כך או כך, גבירותי ורבותי, איכות החומר במדיה הוא תת-רמה. פעם מהדורת חדשות היתה רבע שעה של יעקב אילון או חיים יבין יושבים באולפן לבדם, מקריאים בקול רדיופוני מלטף את כותרות היום, מעבירים את השידור לכתבה כזו או אחרת שעשה כתב שטח נלהב, ומקנחים עם הספורט.
כיום, כל תכנית חדשות היא זיווג גרוטסקי של יציע העיתונות עם המעגל של דן שילון.
10 פאנליסטים. שעה שלמה. כולם רבים זה עם זה.
אני לא חושב שבחיי ראיתי את חיים יבין עומד מחוץ לאולפן החדשות כדי לאשר לכם שמבחינתי היו לאיש רגליים, אבל את דני קושמרו ראיתי צולל, אוכל, זוחל, רוכב ובוכה בכל רחבי העולם. העיתונאים והכתבים הפכו מאנשי תקשורת שתפקידם לתקשר אל הציבור אייטמים לאייטמים עצמם. אני מניח שזה תהליך כמעט טבעי בעולם בו כל ילד עם טלפון נייד הופך את חייו לתכנית טלויזיה דרך הטיקטוק ושאר דרכי “יצירת התוכן”.
“פאק איט”, חושב לעצמו מגיש החדשות, “לי כבר יש תכנית טלויזיה והציבור כבר צופה בי. למה לא ללחוץ על הגז ולהראות להם עוד ממני?”. וכך קורה שהקווים מיטשטשים ופתאום כדורגלני(!) עבר כמו ברקוביץ’ ואוחנה שבמהלך כל הקריירה שלהם בידרו קהלים, מזגזגים בין האולפן של יציע העיתונות, הרדיו ב-103, והחדשות בטלויזיה, כאילו אין ביניהם הבדל.
ואין.
מה השלב הבא? מאור בוזגלו עם הקעקועים על השיניים כפרשן לענייני המזרח התיכון?
בכל מקרה, מאחר ואנחנו כבר כאן והאחוזים מהפולימרקט ילוו אותנו עד הבחירות, בואו נעשה קצת סדר, כדי שלכל הפחות תוכלו אתם להתעלם מהאינטרסנטים הנגועים או הבורים מהתקשורת, ולהסתדר בכוחות עצמכם (שזה תמיד טוב).
פולימרקט היא פלטפורמה מבוססת מטבעות קריפטו שמאפשרת לאנשים להמר על התרחשויות של אירועים בעולם האמיתי. היא עובדת בצורה פשוטה יחסית - יש שוק, יש תוצאות אפשריות, ואתם קונים “מניות” של התוצאה שאתם חושבים שתקרה. אם מועמד מסויים נסחר ב-“43%” זה לא אומר ש-43% מהמהמרים בחרו בתוצאה הזו.
זוכרים שכשצופים בספורט בטלויזיה ערוצי הספורט מראים את התפלגות מהמרי הווינר? אז זה לא מה שרואים בפולימרקט. נקו את ההקבלה הזו מהראש.
מה ש-43% בפולימרקט כן אומר זה שהשוק מעריך שההסתברות להתרחשות האירוע המדובר עומדת על 43%. אני חושב שהכי קל להפוך את השפה מהסתברות ליחסים. כשביבי מתומחר לפי 43%, בשפת הפולימרקט אם הוא יהיה ראש הממשלה הבא, כל מי שקנה את ה”מניה” שלו ב-43 סנט יקבל דולר שלם. לכן כדי לתרגם 43% ליחס, מחלקים 1 בהסתברות:
1 חלקי 0.43 נותן 2.33, וזה היחס, או ה”מחיר” שכרגע המהמרים בפולימרקט מוכנים לשלם על כך שביבי נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל. הבנת הנקרא היא אלמנט מאוד חשוב כאן - לא מדובר בהצבעה לביבי בקלפי, אלא בהימור על כך שהוא יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. בנט עשה את זה פעם עם 6% מהקולות, זוכרים?
חלק נוסף מהמשפט הקריטי שכתבתי בפסקה הקודמת הוא שהמספרים, היחסים, האחוזים, ההסתברויות - כולם רלוונטיים רק למה שקורה בפולימרקט, ועל בסיס הנזילות של אותו שוק. אם רק 1,000 דולר הומרו עד עכשיו, למי איכפת מההסתברויות שם כרגע? מהמר אחד יכול להזיז את כל ההסתברויות עם הימור של $100, אז מה השוק בפולימרקט מייצג? איפה עובר הקו? האם מיליון וחצי דולר מייצגים? ועשרה מיליון?
זו אכן שאלה. ככלל אצבע הייתי אומר שאם כמות הכסף שהומר על ההימור נמוכה מפי 3 מכמות הקולות שאמורים להצביע בקלפי, היא לא מייצגת.
אבל זה לא נגמר כאן. נניח שאתם ישראלים שמיואשים מהמחשבה על קדנציה נוספת של הממשלה הנוכחית - האם לא משתלם לכם לגדר את ה”כאב” עם תשואה של 133% על הכסף? ומה אם אתם אייזנקוט, או בנט שיכול להרשות לעצמו לגדר את עתידו הפוליטי עם הרבה יותר כסף מהאדם הממוצע?
אז איך נדע כמה מהכסף שהומר על התרחשות של מאורע מסויים הומר מתוך ידיעה של אינסיידרים וכמה ממנו הומר על מנת לשרת אינטרסים אחרים, כמו גידור של השפעת התרחשות מאורע אחר? לא נדע, וכאן טמונה הבעיה הגדולה ביותר בפלטפורמות הארורות האלו - מאחורי כל האחוזים, הגרפים, והקרבה לאינסיידרים דרך מעקב אחר הימורים חריגים, מסתתר מנגנון מסוכן להנדסת תודעה.
בדמוקרטיה, לכל אזרח יש קול אחד. לא משנה אם אתה מיליארדר שמכר חברה לביג טק או סטודנט שחי על שאריות ממה שאמא בישלה בסופ”ש - הקול שלך שווה בדיוק כמו של כל אחד אחר. זה העיקרון הבסיסי ביותר של הצבעה בקלפי. אלא שבפולימרקט המשחק הפוך לחלוטין, והקפיטליזם הוא שמכתיב את התנועות. כסף, ולא אנשים, הוא מה שמזיז את האחוזים על המסך. זוכרים שבערוצי הספורט מראים את התפלגות מהמרי הווינר על 3 התוצאות השונות של משחק הכדורגל המשודר? כצופים, אין לנו שום דבר לעשות עם הנתון הזה אם לא נדע את התפלגות הכסף ונוכל להשוות ביניהן. הימורים הם לא דמוקרטיה, ואם מתוך 100 אנשים שהימרו על המשחק 90 היו למלמים משועממים שהימרו על הקבוצה עם השם הגדול, 5 הימרו על התיקו בשביל הריגוש, אבל בתוך ה-5 שהימרו על האנדרדוג יש מישהו ששיחד את השוער של הקבוצה הגדולה ויודע שבדקה ה-90 הוא יכריע את המשחק לטובת הקבוצה השניה - אותו אדם יהמר סכום שיטה את התפלגות הכסף הרבה מעבר ל-5% ממהמרי הווינר שהימרו על האנדרדוג, וכך נדע שקיימת הזדמנות.
בפולימרקט זה עובד הפוך. לדעת כמה כסף הומר על אייזנקוט לא עוזר לנו להבין את הסיכוי שלו להיבחר בקלפי, כיוון ששם כולם מהמרים עם סכום זהה. קצת מספרים - אם אקנה מחר עם 50 מיליון דולר מניה שביום ממוצע סוחרים בה סך של 10 מיליון דולר, היא תזוז למעלה והרבה. השוק ידרש לענות על השאלה האם קיים דגנרט עם הרבה כסף שמנסה את מזלו, ולא כדאי להצטרף אליו ולקנות את המניה שכעת יקרה יותר, או שמישהו יודע משהו שאמור להעלות את שווי החברה ומנסה להרוויח מכך, וזה - לא בדיוק חוקי.
בפולימרקט זה כן, ולכן הפלטפורמה נתונה למניפולציות. אם מותר לסוחרים במידע פנים להרוויח בפולימרקט, מותר לאחרים לזייף מצב שהם מגיעים עם ידע שבפועל אין להם, ולהשפיע על השאר. אנשים שמסתכלים על הגרף יראו מועמד שפתאום “עולה” בהסתברות. זה לא משנה שרק אדם אחד (שבקלפי יהיה לו קול אחד) עם ארנק עבה היה מאחורי התנועה. מה שנרשם על המסך נראה כאילו למישהו יש מידע שלשוק אין, או ש“השוק” עצמו מעריך שהסיכוי של מועמד כלשהו עלה ומבטא אופטימיות גבוהה יותר על בסיס מידע חדש. אותו ”שוק” נשמע כמו חוכמת ההמונים, אבל במקרה הזה ההמונים הם בעיקר הדולרים שבכיסים מעטים - וזה אבסורד.
עכשיו, תארו לעצמכם תרחיש בו מועמד שנמצא בסקרים ב-35% פתאום קופץ בפולימרקט ל-60%. הכותרות בתקשורת, בראשות מגל, סרי, ודומיהם, יצעקו ש“שוקי החיזוי מראים עליה דרמטית” וש“המהמרים מאמינים ש-X עומד לנצח”, ואנשים רגילים, שלא מבינים מה עומד מאחורי התנועה, נחשפים לנרטיב לפיו קיים מידע פנימי, יש “כסף חכם” שיודע משהו שהסקרים לא מסוגלים לתפוס, ויש סיבה רצינית להאמין שהמועמד הזה עומד לנצח. דינמיקה כזו עלולה להביא למצב שמצביעים של הצד השני מרימים ידיים, מרגישים שאין טעם, ונשארים בבית ביום הבחירות, ולכן קפיצות מפתיעות שכאלו שכיחות יותר בימים שלקראת ההצבעה. הנדסת תודעה מהסוג הזה לא דורשת האקרים או נשקים מתקדמים - היא דורשת רק כסף, ולא הרבה ביחס לנפחי המסחר בפלטפורמות האלו.
דוגמא שהופכת את הסיפור הזה ממחשבה תיאורטית למשהו קצת יותר מוחשי תהיה בדמות הבחירות לראשות עיריית ניו יורק שהתקיימו בנובמבר האחרון. זוראן ממדאני, הדמוקרטי הפרוגרסיבי בן ה-34, ניצח את אנדרו קומו הותיק בצורה משכנעת עם כ-60% מהקולות והפך לראש העיר המוסלמי הראשון של העיר. בפולימרקט, נצחון של ממדאני נסחר בשיאו בסביבות 95-98 סנט, מה שאומר שהשוק העריך ניצחון כמעט ודאי. סך נפח המסחר הגיע ל-424 מיליון דולר ונראה מייצג ביחס לאוכלוסיית ניו יורק. עכשיו תשאלו את עצמכם שאלה פשוטה - מי ממשיך לקנות חוזים של מועמד ב-95 סנט, כשהסקרים מראים נצחון בפער נמוך בהרבה, וכשהרווח רק 5%?
ביל אקמן העלה בדיוק את הנקודה הזו בזמנו, וציין שסוחר בודד עם ארנק של 15.6 מיליון דולר השקיע סכומים משמעותיים בכל פעם שהמחיר של ממדאני ירד מתחת ל-93 סנט, כאילו מישהו קיבל על עצמו את המשימה לשמור שה”הסתברות” של ממדאני לא תרד מתחת לרף מסויים. אקמן שאל מדוע מישהו יהיה מוכן לקנות חוזה ב-95 סנט בתמורה ל-5% תשואה עם סיכון להפסד מוחלט, כשאין דרך לקבל מידע פנים מלבד סקרים, שממש לא נטו ברמה של 90%+ לכיוון ממדאני. התשובה, לפחות לדעתי, היא שמי שעשה את הרכישות האלו ב-95 סנט לא עשה אותן כדי להרוויח 5%, אלא כדי לתחזק מצג. כדי שהכותרות ימשיכו לדווח ש”ממדאני ב-95%” שנשמע טוב יותר מ-93%, כדי שתומכי קומו ירגישו שאין טעם להצביע, וכדי שהנרטיב של “ניצחון ודאי” יישמר על המסכים של כל מי שעוקב. התחזוקה הזו לא יקרה ביחס למטרה שהיא משרתת - כמה עשרות אלפי דולרים כל כמה ימים כדי למנוע ממחיר ליפול מתחת לסף פסיכולוגי. בקמפיין פוליטי שמסתובבים בו מאות מיליוני דולרים, זה כלום.
מה עדיף - לשפוך מיליון דולר על פרסומת טלוויזיה שרוב הצופים מדלגים עליה, או לשפוך 50 אלף דולר בפולימרקט וליצור כותרות חינם בכל ערוצי החדשות שמצטטים את האחוזים כאילו הם תורה מסיני?
טענת הנגד הטרוויאלית היא שבשווקים הוגנים ויעילים סוחרים מקצועיים שמזהים תמחור מעוות אמורים לנצל אותו ולהחזיר את המחיר למקום ה”נכון”. זו באמת טענה הגיונית כשמדברים על מניפולציה שמנסה לדחוף מועמד שסיכוייו הריאליים לזכות יושבים באזור ה-20%, לרמה של 60%. במצב כזה, סוחרים חכמים יזהו את העיוות, ימכרו את החוזה המנופח, וידחפו את המחיר חזרה למטה, הרבה יותר קרוב ל-20%. הבעיה היא שבמקרה של ממדאני, הסקרים עצמם הראו שהוא היה המוביל, והמניפולציה, אם היתה כזו, לא נועדה לדחוף מועמד מפסיד למעמד של מנצח, אלא לדחוף מועמד ממעמד “מוביל” למעמד של “נצחון ודאי”. שם, בפער שבין 75% ל-95%, נמצאת נקודת הפיתול שבה הכותרות משתנות מ”מוביל בסקרים” ל”ניצחון ברור”, והנקודה הזו שווה כל דולר.
עזבו בצד שהשוק בפולימרקט רחוק מלהיות יעיל, כן? הרי איזה ארביטראז’ר ירצה למכור חוזה של מועמד שמוביל בכל סקר, רק כי המחיר נראה לו גבוה מדי ב-5% ביחס לסקרים? ההימורים האלו בינאריים, ואם הסיכון שהסקרים צודקים והחוזה על המועמד שמוביל בהם יעלה לדולר הוא אמיתי מאוד, הסוחר שנכנס לשורט נגד הפייבוריט לא מקבל תמורה שמצדיקה את הסיכון כשהפער רק 5%. ככה המניפולציה הדקה הזו, זו שפועלת בשוליים ולא במרכז, חומקת מתחת לרדאר של כולם ומשיגה בדיוק את מה שהיא צריכה.
ולמה כל זה רלוונטי לנו? כי נכון לכתיבת שורות אלו נתניהו נסחר בסביבות ה-42%, בנט בסביבות ה-26%, ואייזנקוט בסביבות ה-19%. על פניו, נתניהו נמצא במעמד מאוד דומה לזה בו ממדאני היה, כשפייבוריט “לייט” עלול להפוך ל”מנצח מובהק” עם פוש קטן של כמה עשרות אחוזים. בזמן כתיבת שורות אלו נפח המסחר עומד על כ-4.6 מיליון דולר. בבחירות לראשות עיריית ניו יורק נפח המסחר הגיע ל-424 מיליון דולר, ואם בניו יורק סוחר בודד עם 15 מיליון דולר הצליח להשפיע על מחירים, בשוק הישראלי שלנו - שקטן משמעותית - אפילו סכומים של עשרות אלפי דולרים יכולים להזיז מחוגים. אני לא טוען שזה קורה ואני לא טוען שזה לא קורה. אני טוען שזה יכול לקרות בקלות מפחידה, ושאף אחד לא בודק - בטח לא סרי ומגל, שלא מבחינים בין נפט לחברות ביטחון, או שפשוט לא מתבקשים להבחין על ידי ה”מפעילים” שלהם. מישהו עם אינטרס פוליטי, תקציב שנושק לשש ספרות, ומוטיבציה להשפיע על השיח הציבורי בישראל, יכול בקלות יחסית לקנות חוזים של מועמד מסויים, לדחוף את ה”הסתברות” שלו מעלה, ולתת לתקשורת הישראלית לעשות את השאר.
ראיתם את ואנס מגיע לנאום בהונגריה לטובת אורבן, נתניהו שלח להונגרים מסר תמיכה ובנו הגיע למדינה (למרות שאני מוכרח לתהות מי לעזאזל סופר אותו בהונגריה?), מאסק עלה על מסך בכנס של המפלגה הימנית הקיצונית החדשה בגרמניה ונלחם במועמדים לראשות מדינות בכל העולם אם באג’נדה שלהם יש הגבלות על טוויטר או סושיאל מדיה, וכולם מנסים להתערב בהכל.
אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה - כשאתם רואים אחוזים בפולימרקט על הבחירות בישראל או על כל בחירות אחרות, קחו אותם בערבון מוגבל. הם לא סקר, הם לא משקפים את התוצאות בקלפי, והם לא מייצגים את דעת הציבור. הם מייצגים אך ורק את דעת הכסף באותו רגע בזמן, וכסף יכול להגיע ממקומות ספציפיים, עם אג’נדות שונות, ולייצר מצג שנראה כאילו הוא משקף את חכמת ההמונים או הקונצנזוס.
כמה עובדות לסיום: יש מועמד בבחירות הקרובות שעומד בפני 3 משפטים. בכל השלושה מעורבים נסיונות להשפיע על כלי תקשורת, בין אם מדובר בהשפעה על מיזוג רשת וקשת לטובת מילצ’ן, כיסוי תקשורתי אוהד מידיעות אחרונות של נוני מוזס, וקבלת שוחד בדמות סיקור אוהד בוואלה של אלוביץ’. אותו אדם טס לפגוש את אילון מאסק מספר פעמים מאז שזה רכש את טוויטר, שהיא ההתפתחות המודרנית של אתרי האינטרנט והעיתונים. ברקע הוא הקים עיתון וערוץ טלויזיה שמוטים כלפיו באופן בוטה. הבן שלו מתערבב עם ברוק פירס - אחד ממייסדי תטר, שבעברו יש טענות להתעללות מינית, קשרים מאוד ארוכים ומוזרים לג’פרי אפשטיין, הסתרת הפסדים בסך מאות מיליוני דולרים, ועוד נפלאות אחרות. מותק של בחור. כשפירס הגיע לארץ לפגוש את האבא, לשכת ראש הממשלה לא פרסמה על כך דבר, אבל פירס העלה תמונה באינסטגרם וחשף את הפגישה.
אני חושב שיש סיכוי גבוה מאפס לכך שהאנשים שהתביעות טוענות שעבדו כל כך קשה על הטיית המדיה לטובתם במשך עשורים, ללא פחד מהחוק, ושקרובים כל כך לאנשים שייסדו מטבעות קריפטוגרפיים שמשמשים לשוחד, הלבנת הון, והשקעות בפולימרקט, ולא ממש מתרשמים מהחוק בעצמם, ינסו להשפיע על שווקי החיזוי ולדחוף את ה”מסקנות” המשתמעות דרך שלל ערוצי הפרופגנדה שכפופים להם.
יתכן ואני טועה, אבל אם אני לא טועה, המעט שאני יכול לעשות הוא להאיר את תשומת ליבכם למכניקה והאינטרסים שמאחורי פלטפורמות שווקי החיזוי, ולקוות שבפעם הבאה שתתקלו בציוץ עם גרפים ומספרים משכנעים, תדעו להתייחס אליהם בצורה הנכונה.
תודה רבה על הקריאה.
אני שוב מזמין אתכם להצטרף לקהילה כמנויים.
המון מניות עליהן דיברנו השנה עשו שיאים חדשים השבוע, והגיע הזמן להתייחס אליהן. מאז הפוסט האחרון רכשתי בפעם הראשונה מניות של חברה עליה אעדכן בבא, ויש מספר נושאים נוספים ומעניינים עליהם נדבר השבוע. גם פרק הפודקאסט הבא מתקרב. לא חסרה נוכחות בפייפליין.
שיהיה לכם רק טוב ושקט, ונתראה בקרוב.
— ארטישוק ההון
WW