ארטישוק ההון - 4.5.2026
כמה מילים על השבוע שעבר ומבט אל עבר זה שמגיע
שבוע טוב לכולן ולכולם, וברוכים הבאים לפוסט נוסף של ארטישוק ההון.
בשבוע שעבר ריקי סנדלר הודיע שלאחר 27 שנים הוא מתכוון להחזיר כסף למשקיעים ולסגור את קרן הגידור שניהל, בשם Eminence.
“בשנים האחרונות, הולך ונעשה קשה יותר ויותר ליישם את תהליך ההשקעה הקפדני שלנו, מלמטה למעלה [עריכה שלי - “bottom-up”], על תנאי שוק שמשתנים במהירות ועל מבנה שוק שמתפתח”
היתה האמירה המהותית ביותר במכתב, והיא רומזת על האתגר שמשקיעים וותיקים חווים עם ההתאמה למציאות חדשה. הסגנון הקלאסי של Eminence היה ניתוח עומק של חברות בודדות - השקעה בנכסים שנראים זולים ושורט בנכסים שנראים יקרים. כשהשוק מונע יותר ויותר על ידי גורמי מאקרו שמשתנים במהירות, מומנטום, ציוצים של הבית הלבן, פמפומים מחשבונות אנונימיים בטוויטר, ו-pod shops כמו אלו בסיטדל ופוינט72, עם אסטרטגיות מהירות וקצרות-טווח, השיטה הקלאסית של בחירת מניות והמתנה להתאמת ההבנה בשוק עם שלך, מאבדת ערך יחסי. סנדלר הודה במפורש שהקרן לא עמדה בסטנדרטים שלה, ולפי דיווחים בפורומים מקצועיים התשואות של Eminence היו חלשות כבר כמה שנים וזה היה רק עניין של זמן.
הסיפור של סנדלר הוא חלק ממגמה רחבה יותר של קרנות single-manager קלאסיות שמתקשות בשנים האחרונות. ראינו את זה גם עם Alua Capital, וסביר שנראה עוד. המודל של בחירת מניות באיכות גבוהה ובסבלנות פשוט עובד פחות טוב בעידן שבו השוק מונע מאלגוריתמים, AI, ו-pod shops שמאיצים את לוחות הזמנים. בעיה נוספת היא הקושי לשמר או למשוך טאלנט, כשבהמות כמו מילניום וסיטדל מציעות סכומים אסטרונומיים ושואבות אנליסטים מכל עבר.
במהלך הסופ”ש האחרון ברקשייר האת’אויי של וורן באפט קיימה את הכנס השנתי שלה באומהה כמנהג המסורת, כשהיא כבר לא ברקשייר האת’אוויי של וורן באפט. לראות את דוד וורן החמוד יושב מול הבמה ולא עליה הרגיש קצת צורב בלב, והעובדה שהביקוש לכרטיסים השנה היה בשפל היסטורי מספרת גם היא את הסיפור. אני עדיין זוכר את מסיבת הפרישה של ג’ורדן ב-98, עם העגיל באוזן, מול המצלמות, מספר לנו את מה שכל כך פחדנו לשמוע, למרות שכבר סיפר בעבר וחזר בו (והוא גם חזר במקרה הזה בסופו של דבר). הייתי ילד, והיה לי עצוב. “אל תלך” כזה. כמו ילד שאבא הרגע שם בגן. הרגע היה לנו טוב ביחד, לא חבל?
אני מבוגר במשהו כמו 20 שנה, ולראות את באפט לובש את הסוודר הסגול הזה, מקשיב לאיזה גרג שממלמל משהו מהפודיום שהוא וצ’ארלי חרכו כל כך הרבה פעמים עם ציטוטים שלעולם לא ימותו, ואשכרה מקבל את זה שזהו תפקידו החדש - כאב לי באותה מידה.
רק שהפעם הכאב - או הצער - שבלראות את דוד וורן בעמדה הזו, לא סחבו איתם את השאלות ש-MJ גרם לי לשאול לעצמי בראש בפעם ההיא. מעולם לא הסתמכתי על באפט בהשקעות שלי, ובמשך שנים נמנעתי במכוון מצריכת הציטוטים והספרים שלו, אותם כל העולם הפיננסי ואשתו צורכים מרגע שלומדים לקרוא. אני לא כבש, וזאבים לא קוראים את “המשקיע האיך-שלא-קוראים-לספר-הזה”, אבל ודאי שאני מכבד את האגדה שהוא.
הבעיה היא העיתוי. באפט הזכיר לי ששום דבר לא ממשיך לנצח, ואני קצת חושש שעם הדעיכה שלו אל מאחורי הקלעים ולצערי לבסוף גם אל המוות, ידעכו וימותו גם ההגיון בשווקים.
את הוואקום שבאפט משאיר מאחוריו ממלאים סיטריני, סרניטי, דילן פאטל, ג’וקאן, וזפיר. רובכם שמעתם על כל החמישה, ואף אחד מכם לא יודע מי ארבעה מהם. אתם לא יודעים אם סרניטי הוא מאסק, שחולב את האפסייד הכי גבוה שאפשר לחלוב מבעלות על האלגוריתם של הטוויטר. אתם לא יודעים אם 4 השמות שלא דילן פאטל הם לא דילן פאטל.
למעשה, אתם לא יודעים כלום. בשבועות האחרונים הרשת גועשת ושם חדש מקבלת כותרות ששמורות רק לגדולים ביותר בתחומם. קוראים לו לאופולד אשרברנר. לאופולד עבד עם סם בנקמן פריד, ואז עם סם אלטמן, ואז עזב את אופןAI וכתב מאמר מאוד גדול ומפחיד על מה שיקרא לעולם כשה-AI יגיע, ואז גייס קרן גידור והלך להשקיע מוקדם בכל הקורוויב והאינטל שכיום נשמעות כמו הצלחות ברורות. כשהוא הולך לישון, הוא עושה את זה ליד האישה לה הוא קורא “אשתי” שהולכת לישון ממש לידו, היא אביטל, ואביטל היא - במקרה או לא - ה-Chief of Staff של דאריו אמונדי, מייסד אנתרופיק.
זה לאופולד:
ואני מוכרח לתהות, האם זה ביזארי לחשוב שהבן אדם ששאב השראה מסם בנקמן פריד - שכיום יושב בכלא בגלל הונאה שכללה פעולות לא חוקיות בקרן גידור - ואז היה מספיק קרוב למקומות בהם אפשר להיחשף לדברים באופןAI שגורמים להזדעזע ולעזוב, והולך לישון עם האישה שיודעת בדיוק איזה מניה של איזה חברה עומדת לקרוס מחר 20% כשאנתרופיק תכריז שקלוד מסוגל להחליף אותה בלחיצת כפתור - האם זה באמת האדם שיירש את באפט, והשוק יישא אליו עיניים בכל פעם שידבר אל מיקרופון ויחפש את דיווחי ה-13F של הקרן שלו מיד לאחר הפרסום כדי לרוץ ולקנות את הדברים האחרונים שאדון לאופולד רכש? האם הפוקמונים בטוויטר וסיטריני הם המנועים של השוק לשנים הקרובות? האם המשחק שכל כך אהבתי הלך לפח?
והתשובה שלי, חברים וחברות, היא אחת - כמו תמיד: ווינרים עושים רק דבר אחד. WW.
לא איכפת לי. אם אני צריך לבקש מקלוד שיבנה לי אייג’נט שיקנה כל מניה שסרניטי מצייץ עליה, אני אבנה. אם ה-$999 לשנה שאשלם לסיטריני יתנו לי גישה מוקדמת לפמפומים שלו, מהם ארוויח הרבה יותר (אני מניח שחלקכם מסתכלים על המנוי שלכם לעמוד הזה דרך אותה עדשה), אני אשלם.
כל עוד זה חוקי, ואף רשות ניירות ערך לא לוקחת את האנשים האלו לכלא, זו המוזיקה ואני כאן בשביל לנצח תחרות ריקודים - לא בשביל לבכות על הז’אנר שהדיג’יי בחר.
וחוץ מזה, אם סיטריני או אחד האחרים לא צייצו משהו רע על מניה שמנהל קרן מחזיק וגררו אותה למטה (וגם הדברים האלה לרוב זמניים מאוד), מה הבעיה להשקיע בנכסים טובים? לא כל מניה זזה בקוואנטומים ענקיים על בסיס מומנטומים כמו AXTI או סנדיסק, ולא חסרות חברות שם בחוץ שהשוק מתייחס אליהן בצורה שקולה ונכונה, והקורלציה בין עבודת מחקר טובה ותשואה על ההשקעה בהן היא חיובית לחלוטין. הדגנרציה מפריעה? יש חברות להשקיע בהן כדי לתעל את ההפרעה הזו לתשואה, כמו שהמנויים כאן יודעים.
זהו, אני מוכן לפוסט. 8,400 מילים לפניכם, אז אני מקווה שגם אתם.
דיסקליימר מרגש, מתבייש, ומאלחש, ויצאנו לדרך:
כל המידע המתפרסם בארטישוק ההון נועד למטרות אינפורמטיביות וחינוכיות בלבד, ואינו מהווה ייעוץ השקעות אישי, המלצה או הצעה לקנייה או למכירה של ניירות ערך. אין לראות בתוכן המתפרסם באתר תחליף לייעוץ מקצועי המתחשב בנתונים ובצרכים האישיים של כל משקיע. עמוד ארטישוק ההון עושה כל מאמץ להציג מידע מדויק ועדכני, אך אינו אחראי לכל טעות, אי-דיוק או השמטה במידע, ולא יישא באחריות לנזק ישיר או עקיף שייגרם בעקבות שימוש או הסתמכות על תוכן המפורסם באתר. באחריות המשתמש לבצע בדיקה עצמאית, להיוועץ עם אנשי מקצוע מוסמכים ולבצע החלטות השקעה על פי שיקול דעתו הבלעדי.
ואמוס!
עונת הדוחות - לא כולן בטוחות
