ארטישוק ההון - נרקומן של עושר
פוסט חדש באוירת שלום עולמי
שלום לכולן ולכולם, וברוכים הבאים לפוסט נוסף מאת ארטישוק ההון.
העבודה הראשונה שלי היתה בלונדון.
הסיבה שאני כותב את זה בצורה כל כך עילגת במקום לכתוב שזו הייתה העבודה הראשונה אחרי התואר, היא שהתחלתי לעבוד במהלך התואר. הביקוש בצד של ג’יי פי מורגן והמחשבה על הגאווה והמוניטין בצד של הבינתחומי הביאו את שני הצדדים להסכים לתת לי לגשת למבחנים האחרונים של התואר הראשון מחדרי ישיבות במשרד של JP בחור שנקרא קנארי וורף וממוקם בפינה חשוכה של דרום-מזרח לונדון.
אם הגעתם לשם, טעיתם בדרך. מגרד לי רק מלכתוב את השם הזה.
כשקיבלתי את ה”כן” הסופי נסעתי לקונדיטוריה הראשונה שמצאתי עם שירותי הדפסה-על-עוגות והלבשתי על עוגת שוקולד מוכנה ומגעילה מהמקרר שלהם תמונה של ווסטמינסטר עם הביג-בן, הלונדון איי, ואיזה אוטובוס קומותיים אדום, ובקצה הימני-תחתון שמתי את הלוגו של ג’ייפי. את יצירת הפאר הזו שלפתי כמה שעות לאחר מכן בסיום ארוחת השישי המשפחתית, ומשם לא הסתכלתי לאחור.
אבל ליטרלי. ברמה שלא רציתי לבדוק את החוזה. לא רציתי לפתוח את החוברת הקטנה שהבנק שלח כמה ימים לאחר מכן עם הסברים על הקבוצה והיעדים שלה. כל מה שעניין אותי היה שהצלחתי למצוא נקודת התחלה טובה יותר ממלצרות בהרצליה פיתוח. הכל טוב, ואם צריך נסתדר.
כשהגעתי ללונדון הצטרפתי לקבוצה שתפקידה היה לבנות “מוצרים” עבור גידורי סיכוני מט”ח או ריביות, ואז לנסות למכור אותם. אני זוכר את עצמי מסתכל על דוחות של טבע ומנסה לחלץ מכל מני נתונים שהחברה פרסמה עד איזה שער היא מגודרת מול כל מטבע (כן, זה אפשרי - לפחות היה בזמנו) ולהסיק מכך באיזה מכשירים פיננסיים היא מגדרת את החשיפה. האם היא מוכרת אופציית קול? קונה אופציית פוט? מתקשרת עם בנק השקעות ועושה swap? נייקד שורט?
את האפשרויות האלו הייתי מתמחר, ואז בודק עם הטריידרים האם יש להם יכולת להציע מוצרים דומים במחירים אטרקטיביים יותר. אם כן, שולחים מייל או מרימים טלפון. אם לא, העבודה והזמן לפח. יוצאים החוצה במטרה לנשום אויר ובפועל נושמים דכאון מכך שכל קליפות האדם מסביב לבושות באותן חליפות כחולות או אפורות, עם אותו הג’ל בשיער שמסופר ומסורק בדיוק באותה הצורה, וכולם רוצים להיות במקום אחר - בדיוק כמוך.
הבנתי איך לתמחר אופציות, הבנתי איך נראית עבודה בארגון גדול ששייך לטופ העולמי - ובדומה למה שכתבתי כאן בעבר על הסיבה שאני מבקר מדי פעם במסעדות 3 כוכבים, הבנתי איך נראים הסטנדרטים הכי גבוהים ו”איפה נמצאת התקרה” - אבל יותר מכל, הבנתי שאני לא רוצה להיות חלק מקבוצת נגזרים של בנק השקעות ולנסות לרדוף אחרי סמנכ”לי כספים כדי לשכנע אותם שעשיתי את העבודה של עצמם טוב מהם.
מאחר ובשלב הזה השם הנוצץ כבר היה על הרזומה, לפני שבחרתי את היעד הבא, ניצלתי אחד מתשעת המסכים שבהו בי בחזרה בדסק שלי, ושמתי על אקסל את כל האינפורמציה שהצלחתי למצוא על המשקיעים הכי גדולים שהצלחתי למצוא. העמודה הראשונה היתה השם, השניה היתה שנת הלידה, השלישית היתה המדינה, ואז המוצא, מה ההורים עשו, איזו השכלה נרכשה, איזה נסיון ובאיזה שלב של החיים, מה אפיין את ההשקעות הכי טובות של כל אחד, ועוד ועוד ועוד. באותה תקופה הקלוד היחיד שהיה באזור היה טריידר של אג”חים מצרפת, אז קראתי ראיונות, רפרפתי באוטוביוגרפיות, ראיתי סרטים, והפכתי כל אבן אפשרית.
ולא. מצאתי. כלום.
אף מכנה משותף מובהק. לא התואר הראשון, לא הקשרים של אבא, לא בנקאות השקעות - נאדה.
זה אמנם היה מייאש, אבל זכרו שפגשתי את המסקנה הזו אחרי חודשים ארוכים במהלכם עבודה קשה תורגמה ברוב המקרים ללא יותר מ”לא תודה”, והייאוש לא כל כך השפיע בנקודה הזו - אז הסתכלתי מקרוב יותר.
מקרוב יותר, משהו בלט. מהסבאל’ה החמוד מאומהה ששותה קוקה קולה וכותב ספרים על באלאנס שיט ושווי הוגן, דרך הרופא עם האספרגר שהפך לאגדה בזכות טרייד אחד, הדוקטור למתמטיקה שהשתעמם מלהיות כל כך חכם ולפצח צפנים עבור ממשלת ארה”ב אז בנה מכונה שמנצחת את השווקים בפער עצום כל הזמן, ועד הנבלה ההונגרי הרשע ושותפו האמריקאי שלא חווה שנה אחת שלילית בקריירה, שביום בהיר אחד ב-1992 הפכו את הבנק המרכזי לאנגליה לבובת המין הפרטית שלהם - כולם כולל כולם היו קילרים.
לחלקם אפילו היה עבר עשיר (ליטרלי) במשחקים. אני לא בטוח אם השם אד ת’ורפ מצלצל לכם בפעמון כלשהו אבל כמות הפעמונים שצלצלו מעליו בבתי קזינו לאחר שזכה בכסף היא חסרת תקדים. לרבים מהם היה IQ גבוה שהתבטא בדרכים שונות אבל מאוד מובהקות לפני שהתשואות שמו את השמות שלהם על המפה. ברי היה רופא, סימונס ות’ורפ היו מתמטיקאים, באפט למד בוורטון, דראקנמילר לחץ על סורוס להגדיל את הפוזיציה נגד הליש”ט ב-92 למרות שזו כבר היתה ענקית, וסורוס ענה לדראקנמילר שאם הוא כל כך בטוח הם צריכים להגדיל אפילו יותר ממה שדראקנמילר הציע.
אתם מבינים שאי אפשר לשים את הדברים האלו במודל, נכון? קשה לחלץ את ה”קילריות” הזו מספרדשיט. אבל העובדה שדראקנמילר לא הפסיד כסף באף אחת מ-30 שנות העבודה שלו בקרנות גידור (כיום פמילי אופיס אבל גם שם הוא רחוק מלהפסיד) היא לא מקרית, ובעיני מבטאת “אינסטינקט הישרדות” שקיים אצלו בדם ועושה אותו למה שהוא. בהרבה ראיונות הוא מתאר איך היה מסוגל להפוך bias תוך שעות אם העובדות השתנו, ובעיני מה שהוא מתאר הן יכולות קוגניטיבית ונפשית יוצאות דופן. רוב האנשים מתאהבים בתזה שלהם בין אם מדובר בתזת השקעה, או בדעה שלהם על חוזק הקלפים של הבחור שיושב מולם בתחילת יד הפוקר.
אחד נולד שם, אחד התחנך שם, לאחד היו הורים עשירים ולאחד לא היו הורים כלל. המכנה המשותף הוא שכולם היו חיות משחק.
באותה תקופה החיים שלי היו מוצפים בסימני שאלה. עבדתי בעבודה שמבחוץ נראתה מדהים וגרפה המון לייקים ותשומת לב בלינקדאין, אבל מבפנים הרגישה כמו נסיעה להלוויה. החברה שלי נשארה בארץ, כמו המשפחה, ולא ממש ידעתי מה לעשות ולאיזה החלטה לקרוא “נכונה”. לא ממש ידעתי עבור מי אני מקבל החלטות ואיזה גרסא של עצמי מקבלת אותן בכלל - אז פניתי לפסיכולוג.
המסר הכי חשוב שלקחתי מהשיחות איתו היה שלא משנה מה קורה, לא משנה איפה, מתי, באיזה תצורה, וכמה קשה מסביב, אם משהו מעניין או מספר אותך, אסור לך להפסיק.
לפני שבועיים ראיתי ציוץ של גיא ספיר בו סיפר על ההתמודדות עם מחלת הסרטן ממנה סובל בימים אלו (גיא, אם איכשהו הגעת לכאן אני מאחל החלמה מהירה מכל הלב ואני מחזיק לך את כל האצבעות שיש לי). בציוץ שלו הוא משתף קטע מראיון עם צ’ארלי מאנגר - שותפו של באפט שהלך לעולמו בסוף 2023. אם אתם לא מכירים את ההיסטוריה מאנגר, אתם חייבים לקרוא עליה. הבן אדם קם בכל כך הרבה נקודות בחיים בהן רבים מאיתנו היו נשארים לשכב על האדמה, מתבוססים בדם והרחמים העצמיים של עצמנו. בראיון שספיר שיתף, מאנגר נשאל על תעצומות הנפש, והתשובה שלו ממש יצאה מהפה של הפסיכולוג ההוא שעזר לי אז:
If you have to walk through the streets crying for a few hours every day as part of soldiering through then go ahead and cry away
But you can’t quit
אז לא הפסקתי. הדבר היחיד שידעתי שעניין אותי באותה התקופה היה המודל ההוא שבכלל בניתי כדי להבין איך לתמחר אופציות, והתיימר לחזות תוצאות של משחקי כדורסל. חיפשתי את הזוית הנכונה שתתאים למודל שלי עד שמצאתי אותה, ואת האלפא הגדולה שלי בעולם הימורי הכדורסל עשיתי מתמחור נכון של חיסורים של שחקנים, שהוכרזו כמה שעות לפני תחילת המשחק.
יש כאן מסר חשוב. כדי שמודל החיזוי עצמו יניב רווחים ויגיע אל התוחלת שאתה כל כך רוצה שיגיע אליה, צריך להמר על כל 1,230 משחקי העונה הרגילה.
AND YET
את רוב הכסף שהרווחתי הרווחתי כי מצאתי את הנישה בה המשהו שלי - אינסטינקט\מודל\היכרות עם הקבוצות\העובדה ששיחקתי בעברי ואני מכיר דינמיקות של כדורסל מהפרקט ויכול להזדהות עם חלק מהשחקנים\מה שזה לא יהיה - הצליח להפוך את הסיכון לסיכוי. במהלך העונה הרגילה של ה-NBA יש הרבה פחות מקרים בהם שחקן משמעותי מוכרז “בחוץ” כמה שעות לפני המשחק מ-1,230, אבל אחוז ההצלחה שלי בהם היה גבוה משמעותית מה-52.4% שנדרש כדי להגיע לברייק איבן בהימורי spread.
סביב הרקע של הבחור שנקרא הראבלוס “בוב” וולגאריס יש סימני שאלה, אבל הדעה הרווחת לגביו היא שמדובר במהמר NBA עם רקורד מעולה ולמען מטרת הטקסט אדבק בה. לפי וולגאריס, גם הוא הסתובב הרבה בבתי קזינו, בין אם בשולחנות הקלפים או בחדרי הספורט, עד שמצא את הנישה שלו, שהיתה הימורים על הרבע הראשון או המחצית הראשונה של משחקי NBA. העיוות שוולגאריס מצא היה שסוכנויות ההימורים היו מתמחרות את ה”ספרד” של סוף המשחק, ואז מתמחרות את הספרד על הרבע והמחצית כרבע או חצי - בהתאמה - מהספרד למשחק כולו.
כלומר, אם אוקלהומה המצויינים משחקים מול סקרמנטו החלשים, וסקרמנטו מקבלים 12+ כי בסוכנויות חוזים שיפסידו סביב ה-12 הפרש, ההימור על המחצית יהיה סקרמנטו 6+ ועל הרבע הראשון סקרמנטו 3+. וולגאריס תקף את ההנחה המשתמעת, לפיה ההפרש נע בקו ישר בין הרבעים, וניתח דפוסים של קבוצות ומאמנים כדי לזהות מגמות פר-קבוצה. אם המאמן של סקרמנטו ידוע בתור כזה שמגיע למשחקים מול יריבות חזקות ומנסה להמם אותן כבר מהפתיחה עם לחץ על כל המגרש והתקפות מסודרות, אולי הסיכוי שסקרמנטו יפסידו את הרבע הראשון מול אוקלהומה בהפרש של 4 ומעלה נמוך משמעותית מזה שהמחיר הלינארי מבטא. רוצה לומר, סקרמנטו ממש לא בהכרח תפסיד כל רבע ב-3 הפרש - זו רק שאלה של למצוא מתי סביר שתפסיד ביותר ומתי סביר שתפסיד בפחות - ו-וולגאריס חיפש.
לא חסרות דוגמאות, אבל אני חושב שהמסר כבר עבר. ה-DCF והאנליזה פר-חברה הם הבסיס. הם ההימורים על 1,230 משחקי העונה הרגילה. צריך קצת יותר מ-50% הצלחה כדי לייצר רווח, הגישה לחברה וההגדרה של מה טוב או רע בה ממודלת ועובדת לפי שיטה שניתן ליישם על כל חברה, ומקווים שהתוחלת של הפייפליין הזה תהיה חיובית. זה, לתפיסתי, הבסיס בעולם ההשקעות והספקולציה - בכל זירה.
שוק ההון הוא התחרות הגדולה בעולם. כל המניות על המדף - רק תבחר. לכולנו יש הזדמנות זהה (נשים מידע פנים בצד לרגע), וכמו שלכל צייר יש גישה לכל הצבעים ולכל הרעיונות, כך גם כל משקיע זכאי לבנות את תיק ההשקעות שלו לפי הדרך בה הוא רואה את החברות, הכלכלות, והעולם כולו. זו אומנות של ממש, שמורכבת מפסיכולוגיה, מתמטיקה, ופילוסופיה. חלק הגיעו לשם לאחר שהבינו שהם טובים מאוד בפלטפורמות אחרות, וחלק הלכו ישר פנימה. זו הסיבה שלדראקנמילר אין הישגים בפוקר או בלאק ג’ק כמו לת’ורפ, אבל כן יש לו 30 שנה של נסיון בניהול השקעות מבלי להפסיד. הציטוט המפורסם שלו על לשים מעט ביצים בסל ולשמור עליהן מקרוב הוא הלכה למעשה נישת החיסורים שלי או הימורי הרבע הראשון של וולגאריס. אל תתפזר בכל הקזינו - תמצא את מה שעובד, האזור בו התוחלת שלך גבוהה משמעותית מהשאר - ולך על זה. מייקל ברי מזוהה עם הטרייד המפורסם ב-2007 אבל עוד כשהיה רופא היה כותב תזות מדהימות בבלוגים פיננסיים ומוותר על שעות שינה כדי למצוא מניות מעניינות. באפט היה אקטיביסט חסר פשרות בשנותיו הראשונות והיה מגיע לאסיפות כלליות כדי לתת להנהלה בראש מהקהל או לדבר עם משקיעים נוספים כדי לרתום אותם ליוזמותיו. קארל אייקהן כנראה לא יודע איך נראה DCF אבל הוא מסוגל לבחור הנהלות חלשות ולנסות לדחוף אותן עם הגב לקיר, ואני מנחש שאם היה יושב לשחק פוקר היה מבלף את הדמויות ה”רכות” יותר מסביב לשולחן ללא הרף. על פול טודור ג’ונס מספרים שהיה מרגיש שהסנטימנט בשוק היה מתחלף הרבה לפני שהמדדים היו מבטאים זאת - משהו כמו אנליזה טכנית בלי גרף ועם רגש. לא דברים שאפשר למדל או לחזות. החבר’ה האלו, ברובם, פשוט מוצאים בדרך כזו או אחרת את התלם שבסיומו מנהלים כסף בתחרות הגדולה בעולם - ולמה לא בעצם?
בשבוע שעבר הייתי בישראל. במהלך השהייה בארץ ביליתי לא מעט זמן בין פגישות, ואז עוד יותר זמן לצד הבנים שלי, וכפועל יוצא הסלולרי מצא את כף היד שלי בתדירות גבוהה מהממוצע. אני לא נוטה לכתוב על השוק במהלך ימי המסחר מהטוויטר, אבל באחד הימים בשבוע שעבר השוק היה אדום ברמה שהכאיבה למספיק אנשים כדי שאשים לב. כמות ההודעות שקיבלתי קראה לפעולה:
אולי יש לי משהו לתרום. אם הגענו לכמות הודעות חריגה שכזו, סביר להניח שגם לאנשים שלא מרגישים בנוח לכתוב לי יש חשש, ויתכן ו-2 הסנט שלי עשויים לעזור. יתכן היא מילת המפתח.
יש פחד בשוק. כלומר, נכון שחשוב לי לעזור לכולם, אבל על הדרך הכמות החריגה של החשש היא סיגנל בפני עצמה. למה לעאזל כל כך הרבה אנשים שלא כותבים לי בדיי-טו-דיי כותבים לי היום? אולי הם היו אופטימיים מדי ועכשיו הם פסימיים מדי? אולי אני יכול גם לעשות פה איזה שקל על הדרך?
כי אני מאוד אוהב מצבי קיצון בשווקים. כל שווקים. שבוע שעבר דחפתי אלפי דולרים על האירוויזיון. מה לי ולאירווזיון בדיוק?
ובכן, יש שם מחירים ואני בטוח שהשוק של המחירים האלו לא יעיל, כי כמה אנשים על כדור הארץ בכלל מבינים בטעמים השנויים במחלוקת של הקהל והשופטים? תנו לי מערכת של חוקים ומחירים ואני אנסה למצוא דרך לייצר ערך. חיה של משחק.
אז כשכולם מאותתים לי “אני מפחד”? אני, שהשקעתי ערימות של פאונדים ודולרים ב”8+” של כל מני אינדיאנה ומינסוטה כשכל העולם הימר נגדן ופחד מהן? אני, ששמתי את כל המוניטין שלא היה לי בזמנו על השולחן ועליתי לפודקאסט אצל ראם שרמן בו סיפרתי שיש לי פוזיציית שורט ענקית נגד קתי ווד, שבוע לפני שהמדדים שלה התחילו ליפול? נכון לכתיבת שורות אלו בגיקונומי הוקלטו 1,205 פרקים. מתוכם היו כמה וכמה בהם התארחו אנשי השקעות, אפילו מנהלי קרנות. בכמה מהם שמעתם תזות? אפילו ברמת ה”קנו גוגל”, יעני לייאפ קל. אז שורט קתי ווד? שורט אברגראנד? אתם יודעים איזה מטומטם הייתי נראה אם הייתי טועה?
אבל אני מת על סיכון, ואני חושב שאני מתנהל בתוכו בצורה עם תוחלת מאוד חיובית. אולי אפילו נוח לי.
היו לילות שהייתי ישן בזמן שעשרות אלפי שקלים היו תלויים במצב הרוח של כמה שחקנים של שארלוט או פילדלפיה, ואז מתעורר והולך לבדוק באיזה שער דולר מתחילות בעיות אצל שטראוס או אלביט.
וכשהתחלתי להסתכל על השווקים מנקודת מבט של איש שווקים עם נסיון בסיגנלים, מצאתי שקצת כמו עם ה-NBA והעניין הזה שכולנו מכירים את השחקנים אבל רובנו לא נדע להעריך כמה נקודות כל שחקן שווה לקבוצה שלו במשחק נתון, הרבה מאיתנו מכירים את הויקס, אבל מעטים קוראים אותו בצורה נכונה.
אני לא מומחה ויקס, ולא ממליץ לגעת בחוזים או מכשירים אחרים שנוגעים אליו, אבל אני כן “מרגיש” אותו במצבים לא טרוויאליים. למשל, כשיש פחד אמיתי בשוק, הויקס מתנהג בקורלציה לנכסים מסויימים שברוב המוחלט של המקרים עובדת בהרמוניה מדוייקת. הנכסים עצמם לא בהכרח קבועים, אלא הנכסים שבאותה תקופת זמן מתאימים למשבצת מסויימת בשוק. למשל, במובן מסויים סנדיסק של היום היא טסלה של פעם, אבל טסלה כבר ממש לא. קשה להסביר את זה במילים ובטח שאין דרך לדחוף את זה לספרדשיט, אבל כשהדברים מסתדרים לי בצורה הנכונה, אני יכול לעשות את הכסף שה-DCF שפוגע קצת מעל 50% מהזמן כמו אצל כולם לא יעשה.
באותו היום בשבוע שעבר, המסקנה שלי היתה שהפאניקה מוגזמת, מאלף סיבות וגם הויקס ביניהן, והחלטתי שיהיה נחמד לענות לכל ההודעות בבת אחת, וגם לאלה ששואלים את עצמם במקום לכתוב לי, וצייצתי בעמוד הטוויטר של הארטישוק שלדעתי הפאניקה מוגזמת ולא הייתי מוכר כלום.
כמו שאתם רואים כאן, קשה לטוחן-מוח מקצועי שכמוני להתבטא כהלכה בתוך 140 התווים שאילון מקצה לי, ואת כל מה שכתבתי כאן למעלה דחסתי בצורה עקומה לציוץ שלא יצא מספיק טוב החוצה.
כאן גם המקום לקחת צעד הצידה ולציין שבשבועיים האחרונים הצטרפו לעמוד המון מנויים חדשים, ורובם מהטוויטר, ואני רוצה להבהיר שהבלוג הזה הוא ממש לא תופעת לוואי של מה שקורה בטוויטר. להיפך - מבחינתי לאף אחד מכם אין טוויטר, ואני לא מתכוון לסגור חשבונות שנפתחים בציוצים בטוויטר מאחורי פייוול בבלוג בשביל הויראליות ותחושת האקסלוסיביות. אם אני לוקח חלק בזירה שמתלקחת בטוויטר, אני עושה זאת לצרכי שיווק העמוד בלבד.
בתגובה לאותו ציוץ בשבוע שעבר נתרמו מעל 30,000 שקלים לעמותות בישראל. לבקש על זה סליחה?
אני יודע כמה טוב אני עושה, או עוזר לאחרים לעשות, ואין שום דבר שאף אחד או אחת יכולים להגיד כדי לשנות את זה. אני גם לא מתכוון להאט. קצת התאכזבתי לראות איך למרות שאותו ציוץ עזר להרבה אנשים לא למכור בפחד, ואז אותם אנשים עזרו לאנשים אחרים ותרמו כסף למען שיפור חייהם, עיקר הפוקוס ה”טוויטרי” היה על הנקודה הזו של אני מול אנשי ההשקעות בישראל, ואיזה חצוף ומעפן אני. בחיאט - הו גיבס אה פאק. כאילו שחסר כסף בשוק ההון כדי שכולם ירוויחו ויהנו, וזו תחרות של דה ווינר טייקס אול. קחו אויר, צאו לשתות בירה בים.
גם לפני שנה קרה דבר דומה, כשהתחלתי לכתוב בארטישוק על ג’מבו ממקום של לנסות להאיר את תשומת ליבם של כל אותם משקיעים שקנו מניות של חברה שפשוט לא הצלחתי להבין מה עושה אותה לטובה. לא היה לי שורט במניה הזו אפילו לשניה אחת, אבל חלק לא קטן מהתגובות נגד הטקסטים על ג’מבו והריקושטים שעקבו התעסקו בי כאילו שהיה לי אינטרס בנפילה של המניה, והתעלמו מכך שבסך הכל ניסיתי להסביר שזה מה שאני צופה שיקרה לה גם בלעדי.
בכל מקרה, היה לי חשוב לעבור דרך כל הסיפור הזה, כדי להסביר למה אני מתכוון כשאני אומר שיש לי נסיון מאוד מיוחד בחתכים מאוד נישתיים אבל יוקרתיים של עולם הסיכון והשווקים. שיחקתי פוקר והימרתי ספורט - כשבצד השני של כל פעולה היו אנשים שחשבו שהם יודעים יותר טוב ממני - בכמויות שאני לא יודע לכמת עבורכם. אני כן יודע שהסיכוי שקיים איש השקעות כלשהו בישראל שעבר דרך דומה לזו, בכל מה שקשור להיי סטייקס והתנהלות בסביבת סיכון גבוה עם רמת עוינות ואפילו פחד, שואף לאפס. אגב, אני בכלל לא בטוח שזה טוב. המסר הוא שב-10 או 15 הימים האלו בשנה, בהם כל השוק מלא בסימני שאלה, התוחלת שלי מאוד גבוהה, וזו הסיבה לכך בעיני. אולי אני צריך לגייס קרן שמשקיעה רק בימים בהם המדדים לפחות 1.5% לכיוון כלשהו. לא יודע - למזלי, גם את העניין הזה של למצוא ולנהל פוזיציות אני עושה לא רע.
לפני כחודש צייצתי בטוויטר על הרצון שלי לפגוש אנליסטים, והדגש העיקרי ששמתי היה על ווינריות. את ה-DCF אני אלמד אותם לבנות אם הם לא יודעים, או שקלוד יבנה בשבילם. כל החלקים הטכניים עברו למשניים בעיני. אתה לא צריך להיות בנקאי השקעות עם 5 שנות נסיון בסקטור האנרגיה כמו פעם כדי להיות משקיע אנרגיה טוב.
אני מחפש אופי. אני רוצה את אלו ששיחקו מספיק כדי להכיר את ההתנהלות והדפוסים של השחקנים האחרים (כי הם מופיעים אחר כך גם בשוק ההון - כולנו בני אדם בסוף), ועוד יותר - את אלו שמצאו דרך לנצח. כשגרתי בפילדלפיה ושיעמם לי בסופ”שים, הייתי מחכה לערב ומשחק פוקר אונליין נגד עשירים מהמפרץ שבדיוק חזרו מיציאה ורק רצו לשחק כמה ידיים שטויות לפני השינה. במסיבת רווקים במיקונוס, אחד מ-12 הבנים שהינו בקבוצה התבלבל בהזמנה וגילה רק בשער של ה”סקורפיוס” הנחשק שאנחנו לא מופיעים ברשימות. 12 בנים, אף אחד לא נראה טוב. 11 מאיתנו כבר חיפשו את היעד הבא, אבל אחד שאל “מה לעזאזל יש להפסיד בשלב הזה?” וביקש מהם צ’אנס. לא היתה לי תכנית, אבל בדיוק כמו עם המעבר ללונדון כדי לעשות עבודה שידעתי עוד בארץ שלא רציתי, כל מה שחשבתי עליו היה שרק צריך להגיע לנקודה הבאה, ובה המשחק יהיה קצת שונה ונבין איך לשחק גם אותו. פניתי אל הסלקטור וביקשתי להכנס לבדי כדי לבדוק אם אנחנו ברשימות של ה-VIP - שניחשתי שנמצאו במקום אחר. הופ - השער נפתח. קודם 12 היו בחוץ, עכשיו יש אחד בפנים. כבר יותר טוב. אף אחד לא מלווה אותי ואני למעשה בתוך המועדון, יכול לעשות מה שאני רוצה. מצאתי את הדוכן הקטן עם הצמידים ששמים על החבר’ה עם השולחנות המוזמנים מראש. כן VIP לא VIP - אין לי מושג אבל במוח כבר יש תכנית אחרת. הסברתי לבחור בדוכן עם הצמידים, שהתמודד עם הרבה פחות לחץ מהסלקטור בכניסה, שקרתה לנו טעות ושאנחנו בסך הכל כאן כדי לחגוג ולשמוח, והוא התנדב לתת לי 4 צמידים וסיפר שלפעמים נותנים לשולחנות של 100% בנות צמידים אקסטרה כדי שאלו יוכלו להכניס לאזור של השולחנות בנים שמצאו חן בעיניהן ברחבה. צמיד אחד מה-4 עולה על היד שלי כדי להכנס בעצמי לאזור הטקטי, ועכשיו אני מתחיל עם בחורות חצי שיכורות שעדיין לא הגיעו לרמת בטחון שמורידה אותן לרחבה לחפש בנים. מושלם. הנה אני על מגש, עם הבטחון לבוא עד אליכן, ויש עוד 11 כמוני בחוץ - דיל?
וככה הכנסתי 12 בנים לסקורפיוס, לשולחן שלא היה שלהם ברשימות. מכלום.
חיה של משחק.
יש לך דוגמא דומה? אני רוצה לשמוע. הנישות האלו, לפחות בעיני, עשויות להיות התכונות הקטנות שעושות את ההבדלים הענקיים ב-P&L.
בחלום הגדול שלי על קרן גידור, תחרויות ומשחקים יהיו חלק אינטגרלי מהחיים. אני רוצה חדר משחקים ואני רוצה לו”ז שמגדיר מי נגד מי באיזה משחק בכל יום בשבוע בו מגיעים למשרד. אם התקציב יאפשר ניסע לשחק פוקר בחו”ל. שח, סנוקר, פיינטבול, באולינג, ברידג’, גולפיטק, פוקר. ספארי של חיות משחק. אנשים שעובדים בלהיות מי שהם. אני מאמין בכל ליבי שהשילוב בין ווינריות והתשוקה למצוא דרך לנצח בכל משחק הוא המנוע העיקרי להצלחה בתחום הזה. זה מה שעושה את הגדולים למה שהם ואם יש לי סיכוי למות אחד מהגדולים אני לא מתכוון לוותר על ההזדמנות לנסות כל עוד אני חי. אני בסך הכל בחור פשוט מרעננה שינסה לעשות כל מה שאפשר כדי להוכיח שהוא לא.
זו האש שבפנים, וזה הרעב לנצח, לעקוף, ולחגוג. התכונה שלא רואים ברזומה מלוקק או בדיפלומה מהאוניברסיטה הנוצצת, ששמורה לאנשים מסוג מיוחד, ללא קשר למוצא או לרקע, וגם הם לא ממש יודעים להסביר למה הם כאלו.
נרקומנים של עושר.
דיסקליימר קולח, מבדח, משמח, ומנצח, ועוברים לדבר על חברה. אין לה סיקור בסל-סייד אז מידלתי אותה עבורכם והקטע כולל את המודל.
כל המידע המתפרסם בארטישוק ההון נועד למטרות אינפורמטיביות וחינוכיות בלבד, ואינו מהווה ייעוץ השקעות אישי, המלצה או הצעה לקנייה או למכירה של ניירות ערך. אין לראות בתוכן המתפרסם באתר תחליף לייעוץ מקצועי המתחשב בנתונים ובצרכים האישיים של כל משקיע. עמוד ארטישוק ההון עושה כל מאמץ להציג מידע מדויק ועדכני, אך אינו אחראי לכל טעות, אי-דיוק או השמטה במידע, ולא יישא באחריות לנזק ישיר או עקיף שייגרם בעקבות שימוש או הסתמכות על תוכן המפורסם באתר. באחריות המשתמש לבצע בדיקה עצמאית, להיוועץ עם אנשי מקצוע מוסמכים ולבצע החלטות השקעה על פי שיקול דעתו הבלעדי.
ואמוס!